לא לעלות על שרטון של זעם נגד הציבור החרדי

למען גילוי נאות אני מציג עצמי - אינני אדם דתי. אני אתאיסט בתפישת עולמי . אך יהדות היא מאוד חשובה ויקרה לי. עוינות, העולה על שרטון של שנאה לדרך חיים ואמונה של אדם או ציבור דתי חרדי, היא זרה לי, ואני דוחה אותה על הסף. גם אם האמונה ודרך החיים אינה תואמת את אורחות חיי.

לצערי, השיח הציבורי באלו הימים של קיץ 2012 עלה על שרטון של גילויי עוינות בלתי מרוסנת, בלתי מבוקרת ומסוכנת נגד הציבור הדתי-החרדי. תופעה חמורה יותר מתבטאת בשיבושם הגס של מושגים ערכיים.

הציבור הישראלי חייב להפנים, שיש ציבור גדול במדינת ישראל, שלימוד תורה הוא ערך עליון בחייו. עלינו לקבל מתוך הערכה ומתן כבוד לציבור שלימוד התורה - להיהרג באוהליה - הוא יעד בחייו, ועליו הוא אינו מוכן להתפשר.

מוצדק לקיים דיאלוג, שהכנות מנווטת אותו. ניתן לפעול מתוך כנות כדי לקרום עור וגידים בנורמות החיים, המשלבות ערכי לימוד תורה עם נשיאה בעול הקשה של מלחמת הקיום והפרנסה. וזאת תוך קבלת מספר מוסכם של נהרגים רק באוהלה של תורה יומם ולול, כשהחברה מעניקה להם את הכתף הקיומית.

מוצדק ואף הכרחי להניח נדבכים של מסלולי דיאלוג. המשוחררים מאינטרסים של כותרת פוליטית, איך אני - הפוליטיקאי, חבר הכנסת - אצליח לרשום לעצמי נקודות רייטינג וחשיפה - היום, מחר ומקסימום מחרתיים באמצעי התקשורת, ואיך אני אראה על מסך הטלוויזיה.

מוצדק ואף הכרחי לא להכניס את הדיאלוג למיטת סדום, שכל אחד יורה בליסטראות לעבר האחר, אלא כל אחד משתמש בנשק המלים של רצון כן לקבלה ולהכלה של האחר. ולהתקדם למימוש המטרה של נשיאה בנטל על-ידי כלל הציבור.

אינני מוריד את השיח לפרקטיקה היומיומית. אני ממשיך להיצמד ולהישען על הפלטפורמה האידאית הערכית. אני משוכנע, שאם כולנו נעלה בכנות רבה על אותה פלטפורמה אידאית של כבוד הדדי והבנת הזולת, ניתן יהיה לרדת ממנה לקטנות. לרדת לאלוהי הפרטים הקטנים, ששם מצויים רוב המוקשים, שכבר הפכו את הקיץ הזה לעוינות תרבותית מיותרת. כמה ישרתו בצבא, מאיזה גיל, במקום להביא אותנו לפתרון מיוחל, שחייב להיות מבוסס על פשרה.

אני - שאינני מוכן להתפשר במאבק למימוש צדק חברתי, אינני מוכן להתפשר במאבק נגד מדיניות ההפרטה.

אני - שאינני מוכן להתפשר במאבק נגד ההופעה המזוויעה של עובדי קבלן.

אני - שאינני מוכן להתפשר עם תופעת הדלת המסתובבת בנמלי ישראל, הפולטת מהגרי עבודה, ומקבלת סחורות טריות של עבדי אדם מאסיה ומאפריקה, ועל הדרך משלשלים מיליארדי שקלים לסוחרי עֲבָדִים יהודים, המנציחים מציאות חיי עבודה בלתי אנושית ובלתי מוסרית בחברה הישראלית.

אני - במישור התרבותי פני מיועדות אך ורק לפשרה. פשרה שבהחלט ניתן להגיע אליה. אינני רואה כל פתרון, אם הוא לא יעבור את המסלול של דיאלוג כן ועם נכונות של שני הצדדים להגיע לעמק השווה.

אני פונה לכולם לרדת מאמירי העצים, עליהם טיפסו בהתלהבות יותר מדי רבה. רדו מהר לחיק משא-ומתן כן ישיר משוחרר ממוסכמות פוליטיות, וריצה אחרי כל מיקרופון כדי לתפוס פוזה יפה ומנגחת את האחר.

אני חוזר ופונה לכולם: בואו נרד מהעצים למציאת הפשרה תוך מתן הערכה לעולמה התרבותי הערכי של היהדות החרדית, ואילו היהדות החרדית חייבת להיות כרויה וקשובה לשיח הציבור החילוני, שפניו לא להתנגחות אלא לבניית גשרים.