הסיפור העממי והופעתו בקולנוע הפוסט מודרני

הסיפור עממי הוא קונוונציה ספרותית עתיקת יומין, היא צמחה על-רקע של סיפור בעל פה שסופר מאב לבן ושימש ככלי להנחלת ערכים חברתיים בימים עברו. בסיפורי המעשייה התקיים תמיד הבסיס המיתי של התחוללות הנס. האמונה העממית מושרשת בקיומם של נסים גם כדי להפוך את העולם לטוב. הרי המושג תוהו בבוהו והפיכתו למעשה בבריאת העולם לעולם המושלם הוא הבסיס הקיומי של האנושי. הכוח האלוהי נמצא בעולם והוא נמצא כאן כדי להשליט את הטוב בעולם.

במאמרי זה אתייחס לתופעה המיתית שמתקיימת בתרבות ובאמנות משחר ההיסטוריה האנושית והיא הרצון למצוא כוחות על טבעיים ביקום ואשר גם יעבירו את המבקש בחוויה מתקנת. למשל, בסיפור אלדין מבקש אלדין מהגי'ני שלו שלוש משאלות להיות עשיר למצוא כלה ולחיות בארמון והן מחזיקות את עלילת הסיפור. בקשת המשאלה כסיפור מיתי הוא סיפור ההיסטוריה האנושית. התנ"ך בנוי על סיפורים כאלה בהם מתרחשים ניסים בזכות בקשותיהם של בני האדם כאשר נציגיהם הנביאים מצליחים להגשים את משאלותיהם כד להגביר את האמונה באל.

על-פי מאפייני הז'אנר, המעשייה היא יצירה ספרותית- עממית המסופרת בדרך כלל בעל פה בפני קהל ילדים ומבוגרים. המעשייה אינה מבוססת על אירועים אמתיים מציאותיים, אלא על יסודות בדיוניים, בחלקם בעלי אופי של משאלה.

למעשייה, בדרך כלל, משפטי פתיחה וסיום קבועים ונוסחאיים: למשל בפתיחה: "לפני שנים רבות היה היה"... ובסיום: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה."

העלילה במעשיה היא אחת ואין לה תת עלילות.המעשייה מתפתחת כעלילה קווית ללא סטיות. העלילה נפתחת בחסר, בפגיעה במצב של השלווה, ומתקדמת באמצעות הדמויות עד להשבת המצב השליו לקדמותו. הדמויות בדרך כלל שטוחות, מעוצבות בדפוסים קבועים והינן חד פעמיות.

הדמויות בדרך כלל מחוסרות שם פרטי ושם משפחה, ומכונות בתוארן בלבד(כיפה אדומה, שלגיה, לכלוכית וכו') וכך בכל מקום וזמן מאפשרות לקורא להזדהות עמן. הדמויות המתנגשות תוך כדי התפתחות העלילה הן בדרך כלל סטראוטיפיות בלבד. כלומר מייצגות טוב או רע, חכם וטיפש, עני ועשיר.

העימות יכול להיות בין גיבור לגיבור, או בין גיבור לקבוצה, זאת כאשר הקבוצה מתפקדת כגיבור אחד (ארבעים השודדים, שבעת הגמדים, שתי האחיות הרעות וכו').

לצד הדמות המרכזית במעשייה מופיעה בדרך כלל דמות של סוכן פלאי: פייה, מכשפה, חתול במגפיים, דג הזהב וכו'. לעיתים מתפקדת הדמות העל – טבעית כמזיקה, כיריבה של הגיבור, ולעיתים כגואלת את הגיבור ממצוקתו.

המעשייה אינה קשורה לזמן ולמקום, ניתן לספרה במקומות שונים ובזמנים שונים, בהתאם לכך משתנים תפקידיה: שעשוע, פורקן מועקות, וביטוי למשאלות.

בדרך כלל מופיעים במעשייה מספרים מאגיים, נוסחאיים: שלוש, שבע, שתיים עשרה, ארבעים ועוד. המספר שלוש יכול להתבטא כתבנית המעשייה, במספר הדמויות ובסגנונה. כנגד הגיבור הטוב מתייצב הגיבור הרע והמכוער כאשר הגיבור השלישי הניטרלי (מלך או כוח על טבעי) מכריע לטובת הגיבור הטוב.

הסוף במעשייה הוא טוב וסגור, ומלווה גם בלקחים חינוכיים. המעשיות נחלקות על-פי גיבורם הראשי לשלושה סוגים: מעשיות נשיות: לדוגמה: סינדרלה, כיפה אדומה וכו' הנערה הנרדפת או האישה במצוקה המשיגה לבסוף בעל. מעשיות גבריות: לדוגמה: ג'ק והאפון, החתול במגפיים וכו' המעשייה מונעת על-ידי פעולותיו של הגיבור היוצא להרפתקאות כדי להשיג בדרך כלל אישה וממון. מעשיות מעורבות: לדוגמה: הנזל וגרטל, יורינדה ויורינגל וכו' קיים איזון בין הגיבור הגברי והגיבורה הנשית אך, כמובן, גם בסופה, יופיע הסוף הטוב והסגור, כשהרע מקבל עונש והטוב מקבל פרס, והצדק הפואטי נשמר ומת. (על-פי האתר "גולם", המקום הרב תחומי למספרי סיפורים)

"טד" הוא סרט הקולנוע הראשון של סת' מקפרלן, באולפני יוניברסל. היוצר הוא יוצרה של סדרת הטלוויזיה הפופולרית "איש משפחה" המככבת על המסך הקטן כסדרה מצוירת. הסיפור מתרכז באדם ובובת הדוב שלו, שמתעוררת לחיים בעקבות משאלת ילדות.

בסרטו הראשון של הבמאי סת' מקרפלן מתקיים דיון לכל אורך העלילה בדבר חשיבותו של הקסם בחיי בני האדם. ניתן להתייחס לסרט על-פי כמה רבדים והרובד הראשוני שמעלה הסרט הוא בהתייחסות לנושא האמונה בכוחות על טבעיים או ביישות אלוהית המסוגלת לספק את משאלות האדם. בדיון לא אתייחס לעלילה או לדמויות באופן מדויק ולא אציין את שמותיהם אלא אתייחס לתופעות שעולות בעקבות הצפייה בסרט ומלוות את הצופה לאחר מכן.

הסרט משנה את התפיסה המקובלת של הצופה, הסרט טד אינו סרט לילדים אף שהוא סיפור על דובון חביב. ויש לכך סיבות רבות ועל כך בהמשך. דווקא טד הדובון הבובה הייצור הבלתי אנושי מצליח לחולל שינוי והשינוי מתרחש אצל הצופה. הוא מעורר אותך לחשיבה על מהות החברה ועל מהות החיים המודרניים.

זהו סרט סאטירי. אחד הרגעים הדרמטיים הראשונים בסרט מתרחש כשהצופה רואה את גיבור הסרט בן שמונה מקבל במתנה מהוריו את הדובי טדי, טד בלשון כותרת הסרט. באירוע המכונן הזה מקבל הדובי את משמעותו הוא נמסר לילד כדי שירכוש חבר, הדוב הוא פתרון שהעניקו לו ההורים כדי שיהיה לילד חבר. במקום לטפל בבעייתו של הילד שאינו יוצר תקשורת חברתית, הילד אאוטסיידר כי הוא רואה את חבריו משחקים במשחקי חג המולד עם קריצה סאטירית אנטישמית, הם מכים ילד יהודי.

בחג המולד מוכה ילד יהודי גי'נגי ואילו הילד יושב בבית ומתבונן מן הפנים החוצה אל העולם ומה שמושיע אותו באותו יום הוא הטדי הזה שהוא מקבל כמתנת חג המולד, ולא ניסיונו לחלץ את הילד היהודי ממצוקה מן הילדים שמחטיפים לו מכות כחלק ממשחקי חג המולד. גם הילד היהודי פותח את פיו כלפי הילד הבודד ומבקש ממנו לא להתערב שהם משחקים במשחק הרדיפה הזה בו הוא היהודי נרדף.

התמונה הזאת היא אחת מן התמונות והאמירות בסרט שאינן מתאימות לסרט לילדים הן מעבר לבינתו של ילד בן שמונה וכאן מושתל הרמז הראשון שאין זה סרט לילדים אלא סרט למבוגרים. ובמיוחד למבוגרים שחוו את שנות השמונים שכן במהלך הסרט מתרכזת העלילה בגיבור שבשנת 2012 הוא בן 35 והיה ילד בשנות השמונים. רוב רובן של החווית מן העבר אליהן נקשר המבוגר הן חוויות ילדותו בשנות השמונים, משחקי המחשב "נינטנדו" ותוכנית הטלוויזיה הפופולרית שאותה אהב ""פלאש גורדון". גיבור הסדרה פאלש גורדון הופך למושא הערצה בחייו עוד מילדותו והוא נושא עמו בחייו הבוגרים את משקעי ילדותו.

הדובי אותו מקבל הילד בחג המולד מקבל את הכוח הנסי בזכות המשאלה ששואל הילד בטרם לכתו לישון. כמו בכל סיפורי האגדה מבקש הגיבור בהיותו בן שמונה שחית המחמד הפרוותית שאינה חיה באמת, שהיא צעצוע ותו לא שתהיה לחבר הטוב ביותר שלו. ואכן הדבר קורה. באופן מיתי האירוע מתרחש בחג המולד ויש בכך קריצה לאמונה המיסטית שיש בכוחו של האל לעזור למאמיניו והנה הוא עזר לילד הקטן בערב חג המולד. כשילד מתעורר הדובי כבר אינו דובי אלא ייצור חי נושם ומדבר, והוא רץ להראותו להוריו והם מתעלפים לכמה רגעים האב מנסה לגונן על הילד שכוחות מיסטיים טרפו אותו ורוצה לירות בדוב ואחר כך מאמצים את הפלא הזה ומקבלים אותו כמובן מאליו.

הצופה מתרגל לחוויית המעשייה המודרנית באופן טבעי

אף שהבקשה המוגשמת אינה מציאותית יושב הצופה ומתחיל להאמין באנושיותו של הדובי טד ואכן לאט לאט מתגבשת לדובי אישיות שאינה אישיות בובתית. הוא מצליח לצמוח לממדים עצומים בשל יכולתו לאמץ תכונות אנושיות. הדובי הזה הוא האלטר אגו של הילד וכשהוא מתבגר הוא עושה את כל מה שאסור לעשות והכול מתקבל על-ידי החברה אף מקדמים אותו, רק בשל היותו דובי וסולחים לו.

המשאלה אותה ביקש הילד בן השמונה מלווה אותו מילדות עד בגרות היא אינה מרפה ממנו, זוהי משאלה אחת מנצחת שאינה מרפה מחייו והיא משתלטת על חייו ומפריעה לו לצמוח ולהתפתח גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית. העובדה שהילד / אדם רכש לעצמו חבר דובי הפכה אותו לסוג של נכה. הוא אינו מסוגל להתנתק מן הדובי והוא יקר לו מאוד בחייו הבוגרים. את חוויות ההנאה שלו הוא שואב מחוויות עם הדובי, אתו הוא משתחרר ופורק עול, שכן הדוב שותה בירה ומעשן גראס, כל מה שאסור הוא יכול לעשות עם טד וגם לא להיתפס. הדוב מזמין זונות והוא זה שהצליח להפגיש אותו עם פלאש גורדון. המשאלה להפוך את הדוב ליצור חי ונושם הוגשמה עד תום והיא השתלטה על חייו של הגיבור האנושי, והוא אינו יכול להתקיים בלעדיה.

מאבק בין כוחות הרשע לכוחות הטובים

הבעיה המרכזית מתעוררת מאוחר מאוד יחסית בחייו של הגיבור שאימץ את טד, הוא לא יכול למסד את הקשר עם חברתו הוא חי בשלישיה עם הדוב ועם החברה ולא מסוגל להבין את החוקים החברתיים המתבקשים, החברה משתוקקת שיציע לה נישואין ביום שהוא חוגג ארבע שנות חברות הוא נותן מתנה עגילים ולא טבעת. הוא לא חושב שהוא צריך למסד את הקשר אִתה, החברָה שלו הנואשת מבקשת שיבחר לבינה לבין הדובי המופרע. טד מסדר לעצמו את החיים, יש לו חברה הוא עובד כקופאי בסופרמרקט הוא שוכר לעצמו דירה לבד במקום מוזנח, הוא מסוגל להתמודד עם הפחדים. בעוד המבוגר האחראי לא מסוגל לטפל בבעיות של עצמו.

הקונפליקט של בעל הדוב מתעצם כשהדוב נחטף על-ידי מישהו שרוצה את הקסם לתת לילד שלו, שאין זה ברור אם הוא ילדו ואולי המבוגר פדופיל שחטף ילד. כשהדובי נחטף על-ידי ה"פדופיל" מתחיל מרדף אחר הדובי. הקסם פג בשלב מסוים, הדובי נקרע לשני חלקים ואובדים כוחות הקסם.

הסיום הטוב, הסדר שב אל כנו, הקסם נשמר

מתי חוזר הקסם? הקסם חוזר ברגע שהכוחות של הגבר ושל האישה מתלכדים, האישה האוהבת רצתה לעזוב את הגבר, חברו הדובי, מגלה שבלי הקסם של טד אין לחיי החבר שלה משמעות. הקסם חייב לחזור והיא זו שמאחה את חלקיו וגם מבקשת את המשאלה המסיימת. יש משאלה בתחילת הסרט שהיא משאלת הילד, משאלה שמלווה אותו לכל אורך חייו ויש את משאלת האישה שהיא משאלה מאוחרת שהיא משאלה שמתהווה מתוך חיבור הקרעים. היא זו שמשכינה שלום שמחזירה את הסדר לעולם.

עוד מסמל הגבר בשנות השלושים לחייו בסרט "טד" את הצעירים שנולדו בסוף שנות השבעים והתמכרו לעולם בו עולם המשחק הרחיב את גבולותיו והוא מתעתע בדמויות אנוש. זהו עולם בו למציאות הווירטואלית קיום 'אמתי'. טד מסמן את בובת המשחק שקמה לתחייה בפני דורות שלמים דורות של שחקני עולמות וירטואליים, שחיים את חייהם של שחקני משחקי המחשב או השחקנים בסדרות הטלוויזיה ממש בחיים האמתיים. מסתבר שהחיים האמתיים הופכים חיקוי לעולם בו המציאות מוכתבת מהשפעת עולם אחר, עולם דמיוני שאינו קיים. ובני האדם אינם יכולים להיפרד מן החיים הווירטואליים.

נשים על-פי הסרט עושות זאת בהצלחה מסוימת. האישה בסרט חברתו של הגיבור מייעצת לו לבחור בה ולהיפרד מן הבובה אך בסופו של דבר הקרע הזה הופך שוב לקרע ממשי של בובה היא נחתכת באופן פיזי לשניים שזוהי גם מטפורה לשבר של העולם הזה המתעתע. באחד מרגעי השיא של הסרט הבובה שוב חסרת חיים אך היא עדיין שולטת בו. או אז מתהפכות היוצרות והאישה מנסה לתקן את העיוות שנוצר בבובה. היא לוקחת את האשמה גם על עצמה ועושה מאמץ להשיב את הבובה למקומה "הטבעי" כחברתו של גיבור הסרט חברה לחיים.

אהבת אמת על-פי הסרט "טד" היא לקבל את החיה ששוכנת באדם שמולך, החיה הזאת בסרט שלפנינו היא בובת משחק שמקבלת תכונות פלאיות ונשארת חיה לנצח בעולמם של הגיבורים. היא גיבורה בפני עצמה והיא מקבלת משמעות שעוד יהיה לסיפור הזה המשך. היא כמו כל כוכבי העל: ספיידרמן או סופרמן האמריקנים ואף פלאש גורדון גיבורו של הילד בעלילת הסרט. כמובן שאלה גיבורים שאף פעם לא מתים ומתעוררים לחיים ברגעים שזקוקים להם. לכן, גם הבובה הזאת של גיבור הסרט היא סטירה חזקה על האמריקניזציה שסוגדת לכלום. שהרי הערכים בהם מאמין הדוב ועליו שומרים לאורך הסרט הם ערכים חסרי ערכיות.

הראייה המפוכחת של הגיבורה הנשית בסרט מתנפצת בבת אחת ואין התפכחות למעשה שוב בוחרים בגולם והפעם שניהם. ברגע שהאישה מביעה את משאלת החיים הבובה חוזרת לחיות בחיים שמתבלבלים בין החיים האמתיים לחיים הווירטואליים. היא בוחרת בטד כדי לשמר את הזוגיות שלה.

סיום הסרט סטירי כפי שתחילתו סטירית. כמו כל סרט הוליוודי טוב הסיום הזה שסוגר מעגל בין הגיבורים ומגיש את הסיום הטוב לצופה וגם לגיבורים למעשה מותיר האפשרות להמשך העלילה, הדוב הזה טד עוד יחולל נסים בעתיד.