ביום שאחרי פסק הדין

באופן טבעי, שולה זקן נדחקה לשולי תשומת הלב לאחר פסק הדין, אך היא המפסידה האמיתית במשפט הזה. בעוד אולמרט הורשע בעבירה אחת מבין העשר בהן הואשם, זקן הורשעה בשתיים מתוך שבע. בעוד העונש המירבי לאולמרט הוא שלוש שנות מאסר, אצל זקן הוא שש שנות מאסר - ולה יש עבר פלילי, בדמות ההרשעה בפרשת רשות המיסים. וכפי שכבר כתבתי כאן, על פניו - מצבה בפרשת הולילנד הוא אולי הקשה ביותר מבין כל הנאשמים.

אילו אני פרקליטות המדינה, הייתי יוזם את צירוף תיק הולילנד של זקן לתיק בירושלים, ואולי אפילו סוגר איתה עסקה שתכלול את תיק רשות המיסים. גם על האפשרות הזו כבר עמדתי, ואני מבקש לחדד אותה. זקן הורשעה בעיקר משום שלא העידה, והיא לא העידה בעיקר משום שביקשה להגן על אולמרט. זה, אגב, דווקא הצליח לה: משום שזקן לא העידה, לא התקבלו יומניה כראיה נגד אולמרט וכך נחלשו הראיות בנוגע לקבלת הכספים ממשה טלנסקי.

כעת על זקן להחליט, האם היא ממשיכה לשמור אמונים כאשר בגלל אותה שמירת אמונים ממש, היא עלולה לשלם מחיר כבד. כעת יש לה סיבה טובה מאי-פעם לפתוח את הפה, כי עם נאמנות לא קונים כלום בקפיטריה של נווה תרצה. מבחינת הפרקליטות, שווה להגיע עם זקן לעסקה במחיר מציאה אם היא תסכים להעיד נגד אולמרט בתיק הולילנד.

פוליטיקאים ופרשנים כבר מדברים על הקאמבק של אולמרט. מבלי לדון בשאלת הקלון, יש לומר שהללו נפלו על הראש או שהם נעשו קהי-חושים לחלוטין. תזכורת: אולמרט הורשע בפרשת מרכז ההשקעות במירמה והפרת אמונים, כאשר העדיף אינטרסים של חברו הקרוב על אלו של המדינה. תזכורת: בית המשפט קבע בפרשת טלנסקי שהוא קיבל מאות אלפי דולרים ופעל בניגוד אינטרסים שאינו עולה כדי עבירה פלילית. תזכורת: הוא זוכה רק מחמת הספק בפרשת ראשונטורס. תזכורת: אולמרט מואשם בקבלת שוחד של מאות אלפי שקלים, כדי להעדיף אינטרסים של המשחדים על אלו של ירושלים. מי שחושב שאדם כזה יכול לחזור למשרה ציבורית, אומר למעשה ששחיתות היא דבר לא כל כך נורא, שכתבי אישום הם עפרא דארעא ושהרשעה היא מכה קלה בכנף. ואלו אותם אנשים הטוענים שאסור לאריה דרעי לחזור לזירה הציבורית, למרות שריצה את עונשו ושהחוק מאפשר לו זאת.

ההתנהלות התקשורתית של הפרקליטות מיד לאחר מתן פסק הדין, הזכירה מאוד את זו של הממשלה כולה בזמן המשט הטורקי: שעות של שתיקה, בעוד הצד שכנגד מפציץ בכל אמצעי תקשורת אפשרי. נכון שהפרקליטות אינה יכולה להגיב כמו הסניגורים, ובוודאי לא כמו פוליטיקאים ופרשנים שיורים לכל עבר בלי לקרוא את פסק הדין (השיא שייך לאורי אריאל: רבע שעה אחר ההודעה על התוצאה ובעוד הקראת פסק הדין בעיצומה, הוא דרש להקים גוף מפקח על הפרקליטות). אך מצד שני, היא אינה יכולה לנהוג כאילו אנו חיים במאה ה-19. לא בטוח שהיא תצליח להתאושש מהמכה התדמיתית שספגה, ודאי לא בזמן הקרוב.

אני קורא מהר ויודע על מה ניתן לדלג במסמכים משפטיים, אבל נדרשו לי חמש שעות כדי לעבור - לא לקרוא כל מילה - על 742 עמודי פסק הדין. לקרוא אותו במלואו יש צורך לפחות בשמונה שעות, ולקרוא ולהבין כל פרט - זו משימה של לפחות יומיים עבודה. אני חותם לכם, ש-95% מהמגיבים - כולל כמעט כל אנשי התקשורת - קראו לכל היותר את התמצית בת 18 העמודים, ולא בטוח שאפילו אותה קראו במלואה. מה שלא מפריע לכולם להביע דעה יחידה ואחידה. כי כמו תמיד, התקשורת לא דורשת מעצמה את המינימום שהיא יודעת לדרוש בקולי קולות מכל העולם ואשתו.

מי שהיה טורח לקרוא את פסק הדין היה מגלה, שמשה לדור צודק לחלוטין באומרו שהפער בינו לבין כתב האישום רחוק מלהיות גדול. בית המשפט קיבל כמעט את כל המצג העובדתי של המדינה בנוגע למעלליו של אולמרט: היו עודפי ענק בראשונטורס, היה שימוש למטרות פרטיות באותם כספים שהתקבלו מארגונים ציבוריים, היו מעטפות כסף ממשה טלנסקי, הייתה סטייה מן השורה לטובתו, הייתה קופת מזומנים ענקית סודית אצל אורי מסר, היה ניגוד עניינים בטיפול בלקוחותיו. הזיכויים באו מנימוקים משפטיים-פרשניים, עליהם ניתן לערער; אבל בהחלט היה בסיס מוצק להגשת כתב האישום וגם להתפטרותו של אולמרט. הבעיה היא, שהפרקליטות לא אמרה את כל זה בשעות הקריטיות שלאחר הקראת תמצית ההכרעה.

משה לדור אמר, שוב בצדק רב, שזיכוי אינו עילה להתפטרות של פרקליט. ניתן לדרוש זאת כאשר בית משפט קובע שכתב אישום הוגש ללא כל בסיס, ניתן לדרוש זאת כאשר פרקליט פועל בצורה לא אתית, ודאי שניתן לדרוש זאת אם פרקליט פועל בניגוד לחוק. לא זה המצב בפסק דין אולמרט; רחוק מכך. חוץ מזה, מי שמתלונן על כך ששיעור ההרשעות בישראל עולה על 90%, לא יכול באותה נשימה לדרוש את התפטרותו של פרקליט שלא הצליח להשיג הרשעה.

גם בנושא זה התקשורת משחקת משחק כפול. בין הדורשים מלדור ליטול אחריות אישית, נמצאים שני העיתונאים האחראים לפאשלות הגדולות ביותר בתולדות התקשורת הישראלית: בן כספית ואמנון אברמוביץ'. כספית פרסם עלילה נגד השופט תאודור אור בהתבסס על המסמכים המזויפים של העבריין יחיעם אוחנה, ואברמוביץ' פרסם את מסמך הרפז המזויף כאילו הוא אותנטי. שניהם יושבים בבטחה על כסאותיהם ומשם מטיפים לנטילת אחריות. המילה "צביעות" קטנה עליהם.

סתם שאלה: נניח שמשה קצב היה מזוכה. האם גם אז הייתה התקשורת מתנפלת על הפרקליטות בטענה שלא היה מקום להגיש את כתב האישום, או שמא הייתה מתנפלת עליה משום שלא הצליחה להשיג הרשעה?