הכרעת הדין במשפטו של
אהוד אולמרט בבית המשפט המחוזי רק ממחישה, וביתר שאת, את הצורך הדחוף בערעור לעליון. לא חלילה, משום הטלת דופי בשופטי המחוזי, שעשו את מלאכתם נאמנה, אלא כדי לצוד שתי ציפורים: לחדד את משמעות הכרעתם של שופטי המחוזי שנותרה, משום מה, די מעורפלת; וגם לשים בכך קץ, אחת ולתמיד, לפרשנויות מטעם, שאינן אלא הזויות ומגוחכות.
למען הסר כל צל של ספק, אין, חלילה, עיננו צרה בהרכבו של בית המשפט המחוזי. אחרי ככלות הכל הדברים אמורים בשלושה שופטים מנוסים ומהימנים, גם אם נתגלה, לכאורה, פגם כלשהו בהרכב כשלעצמו. על-פי אותו "פגם", מתחוור שאחד משופטי ההרכב הוא אביו של מי שנמצא מזה שנים ביחסי חברות ועבודה הדוקים עם בתו של העומד לדין. במצב עניינים שכזה יש להניח ששופט אחר היה פוסל את עצמו, מוסרית, מלשבת בדין, לפחות למען הטעם הטוב, ובלבד שלא ישמש מקור לרכילות מרושעת.
בשן ועין מעל לכל נועד הצורך הדחוף בערעור לחזק את ידיה של פרקליטות המדינה. זו שעל פרקליטיה המסורים הוכרז משום מה, עליהום תקשורתי, חסר כל פרופורציה. אחרי ככלות הכל, מלבד שהפרקליטות עשתה כל שהיה מוטל עליה - היא גם הצליחה להוכיח שאולמרט רחוק מלהיות כבשה צחורה...הכרעת הדין הרי מורה על כך בעליל, כשנשוא התביעה מורשע בעבירה חמורה ואף יוצא בשן ועין מעבירה אחרת.
לא תעזור מקהלת הנבחנים שהתגייסה לעזרתו של אולמרט כדי להפוך את הקערה על פיה. שום קמופלז' מצידה לא יצליח לערפל ולטשטש את הראיות המוצקות שישנן. יתר על כן: אף שהמקהלה הזאת מנסה לאחז את עיני הציבור ולהעלים ממנו את כל האמת - יודעים בסתר ליבם חבריה בכלל והנידון בפרט, שהוא עצמו פרקליט מנוסה, את משמעותה האמיתית של הכרעת הדין.
הכריזמה שלו יחד עם זאת אין להכחיש שלידיו של אהוד אולמרט משחקת היטב הכריזמה שלו בעיני אינספור חבריו, בהם אישי-ציבור נכבדים. זו אותה הכריזמה ששיחקה גם לידיו של
אריה דרעי, אף שהורשע בסופו של דבר. רק שהכריזמה הזו אינה צריכה לחפות על ה"לקונות" הרבות שדבקו בנאשם מבחינה משפטית בכלל ומבחינה מוסרית בפרט.
וחוץ מזה, מרקיז, עדיין לא נאמרה המלה האחרונה במשפטו של אהוד אולמרט. אל מול פרשת
הולילנד, שנותרה מנסרת בחלל האוויר, עשויה מן הסתם פרשת טלנסקי רק להחוויר. יש, על כן, לחזק את ידי הפרקליטות גם כשהדברים אמורים בעד-מדינה מפוקפק. כל הסימנים הרי מעידים שיותר משיש צורך בעדותו של ש"ד - מצויות בידי הפרקליטות והמשטרה עדויות צולבות שהן, לכאורה, מספיק מוצקות.
ולבסוף, נאמנות עלינו גם תגובותיהם הנחרצות של מספר שופטים נכבדים, שלא היססו לגנות בפומבי את מסע ההכפשות נגד הפרקליטות, המתנהל על-ידי כל אלה שמנסים להלך עליה אימים ולצבוע את הלבן בשחור. אז אם באמת יש שופטים בירושלים, כדבריו של בגין עליו השלום, הרי שהם מצויים דווקא בבית המשפט העליון - על אפו וחמתו של אהוד אולמרט, שבטעותו הפרוידיסטית מצא אותם, משום מה, בבית המשפט המחוזי.
