חשין, פופוליסט
משהו רע קרה לשופט בית המשפט העליון, מישאל חשין: כבודו מתנהג כפופוליסט, באופן המשבש כנראה את שיקול דעתו השיפוטי. אחרת קשה להבין מה אירע לכבודו, עת דן בעתירת התנועה לאיכות השלטון, המבקשת מבית המשפט העליון שיוציא צו על-תנאי, שיאסור על השר צחי הנגבי לשוב לכהונת השר לביטחון פנים - אם וכאשר יטוהר בחקירה המשטרתית שנפתחה נגדו, בהוראת היועמ"ש, בפרשת המינויים במשרד לאיכות הסביבה; ומדוע העלה כבודו את הרעיון המוזר, להשתמש בעבריין-מזרחי לשם "יירוט" הנגבי.
השופט חשין, שישב בראש הרכב-שלושה, הוציא ביום 22.9.04, בתמיכת השופט יונתן עדיאל (וכנגד דעתו החולקת של השופט אשר גרוניס), צו על-תנאי המחייב את היועמ"ש מני מזוז ומשיבים נוספים (בהם ראש הממשלה) להשיב: מדוע לא ייקבע כבר עתה שהנגבי לא ישוב בעתיד לכהונה כשר במשרד לביטחון פנים; ומדוע לא תוצא חקירת הנגבי מידי המשטרה לגורם אחר. החלטת כבודו מעוררת תהיות, במיוחד אם מתייחסים לדברים שאמר באולם בית המשפט, "בדרכו" להחלטות הנ"ל.
השופט חשין ידוע באמירותיו הפרובוקטיביות, אותן הוא נוהג להטיח במהלך הדיונים בהם הוא משתתף. הוא נוהג לחלק ציונים למשיבים, כמו גם לעותרים. את שבט לשונו הוא אינו חוסך גם מעמיתיו השופטים. פניותיו אל הצדדים נעשות לעיתים קרובות בקול רם, לפעמים נשמע הדבר כצעקות ממש. חשין ידוע כרגזן, וניתן להניח כי בחינת מזגו השיפוטי היתה מעידה כי אינו משופע בכך. אך מה שמדאיג עתה, יותר מכל, הוא הדמגוגיה השיפוטית שבה לוקה כבודו. וזה כבר עניין לציבור לעסוק בו. אחרי הכל, אולם בין המשפט אינו חצרו הפרטי של כבודו. וכשנראה שכבודו אומר באולמו דברים מוזרים, מן הראוי שנאיר זאת באור הנכון.
מזרחי? סדבון?
במהלך הדיון יצא כבודו נגד הפקדת החקירה נגד הנגבי, בידי המשטרה, בגלל חשש לניגודי אינטרסים (המפכ"ל, משה קראדי, והקצין שמונה לחקור, תת-ניצב יואב סגלוביץ, קודמו בתפקיד זה מכבר לפי המלצת הנגבי). חשין העיר, כי בכירים אלה נגועים בניגוד עניינים, כיוון שקודמו על-ידי הנגבי. ניתן לקיים את החקירה במסגרת משטרתית, אמר, אם היה מופקד הדבר בידי, למשל, ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, שיצא לו שם, לדברי חשין כ"חוקר ללא מורא"; או בידי מפקד מחוז תל אביב שפרש לא מכבר, יוסי סדבון.
הצעותיו של חשין הינן מוזרות, בלשון המעטה. דבר ידוע הוא, כי מזרחי עצמו נתון בימים אלה בפני שימוע - על מעלליו ומעשיו המופקרים בפרשת האזנות הסתר. דוח היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ידוע ברבים. ניתן להניח שגם חשין קרא פרק או שניים מהדוח שכתב עמיתו דהיום, רובינשטיין, ויכול להתרשם כי כשירותו של מזרחי לחקור שר בישראל, כל שר, מוטלת בספק רב מאוד, קל וחומר כאשר מדובר בשר שכבר אמר בפומבי מה בדיוק הוא חושב על מעשיו המופקרים של מזרחי.
גם ההצעה לגייס מחדש את סדבון ולמנותו כחוקר-על בפרשה, הינה מוזרה. סוד גלוי הוא, כי סדבון נאלץ לפרוש לפני זמן קצר, לאחר שהנגבי העדיף לקדם את משה קראדי לכהונת מפכ"ל המשטרה. סדבון ראה עצמו מועמד ראוי יותר. הוא אמר זאת בפומבי, ואף מתח ביקורת על הנגבי.
הנה כי כן, לפי חשין - דווקא מזרחי וסדבון, שנפגעו מהנגבי, הם-הם הכשירים לקיים את החקירה נגד הנגבי; ואילו המפכ"ל קראדי, והקצין הבכיר שמונה לחקור את הנגבי, הם-הם הפסולים. אין מדובר רק בהיגיון עקום מבית היוצר של חשין, אלא בדמגוגיה שיפוטית, שאגב גם מטילה דופי חמור, שלא לצורך, בקצונה הבכירה במשטרה.
האג'נדה של חשין
היתכן שכבוד השופט חשין - שידוע, אגב, כאדם חריף מאוד - לא יודע את העובדות הנ"ל. האם הוא באמת חושב שמזרחי הינו האיש האובייקטיבי המתאים ביותר לקיים חקירה זו? התשובה לדידי הינה שלילית. למרבה הצער, התנהגותו של חשין מעלה חשש כבד, לפיו הוא סימן את המטרה: סילוק הנגבי מהחיים הפוליטיים, עוד בטרם משפט ובכלל עוד בטרם נחקר. מזרחי משמש ככלי בידיו, כפי ששימש מזרחי כלי בידי ארבל, ביניש ואחרים. מזרחי אולי לא יודע, אבל סביר להניח כי יבוא יום ויסור חינו, ואישים אלה יתייחסו אליו כאל "כושי שעשה את שלו".
חשין פעל בכיוון זה כבר בעתירה הקודמת שהגישה התנועה לאיכות השלטון (שנדחתה) - בה ביקש, יחד עם השופטת דורית ביניש, להוציא צו שיחייב את פסילת הנגבי, לכהונה זו. עמדתם של חשין ושל ביניש נדחתה אז ברוב קולות. אך חשין לא ויתר על יישום האג'נדה הפרטית שלו: עכשיו הוא מנסה לפסול את הנגבי מלכהן בעתיד, בגלל חשש תיאורטי, ומציע להפקיד את החקירה בידי קצינים אחרים (מזרחי או סדבון) שיבטיחו את הפללת הנגבי. וזו התנהגות מוזרה, במיוחד כאשר בוחנים את לב ליבו של העניין: דיבוריו המיותרים של הנגבי, לפיהם הוא עוד ישוב לכהונת שר לביטחון פנים, הינן כמיהות לב. לא יותר מכך. החקירה הממשית טרם החלה, וכבר עתה ברור שהיא תארך זמן רב מאוד. יחד עם תהליך קבלת ההחלטת היא תארך לפחות שנה. שיבתו של הנגבי למשרד, הינה איפוא עניין תיאורטי, אם בכלל. סביר להניח שגדעון עזרא, שמונה למ"מ ל-3 חודשים, ימונה לשר במינוי של קבע במשרד זה.
דבריו של חשין בעניין מזרחי, הינם חמורים, מטעם נוסף: בפני בית המשפט העליון תלויה ועומדת עתירה שהגיש ח"כ גלעד ארדן, ובה הוא מבקש להדיח את מזרחי מתפקידו ולהעמידו לדין פלילי בשל מעשיו בפרשת האזנות הסתר. ח"כ ארדן מסתמך בעיקר על הדוח שכתב היועמ"ש רובינשטיין. חשין אמור להבין היטב, כפי שיודעים רבים וטובים אחרים, כי ההכרעה בעניינו של מזרחי טרם ניתנה, ואפילו השימוע - עליו הורה היועמ"ש רובינשטיין בטרם פרישתו, לא בוצע. חשין אמור להבין היטב, כי דווקא אדם החשוד בעבירות כל כך חמורות, כמו מזרחי, אינו ראוי לכהן כשוטר בישראל, קל וחומר לנהל חקירה נגד שר במדינת ישראל. אולם נראה כי הדמגוגיה השיפוטית השתלטה גם על חשין: המטרה, סילוק הנגבי, מקדשת כנראה את האמצעים; מקדשת זאת, גם כאשר מדובר בהתערבות בלתי תקינה מצד חשין, בעניין התלוי ועומד בפני עמיתיו השופטים האמורים להכריע בעתירה שהגיש ח"כ ארדן.
חריגה מהנוהג
חשין חרג גם מהנורמה השיפוטית הנהוגה בבית המשפט. דבר ידוע הוא, כי במצבים כאלה - כאשר מדובר בעתירה נגד היועמ"ש - אין מוציאים צו על תנאי אלא בהסכמת כל חברי ההרכב. וכאן הוביל חשין הוצאת צו על-תנאי נגד היועמ"ש, תוך שיגור הערות עוקצניות כלפי היועמ"ש מני מזוז.
מי שעקב בימים שלאחר מכן אחרי צהלות חברי להקת המעודדות - העיתונאים מרדכי גילת, משה נגבי, שלי יחימוביץ, ברוך קרא ואורי כהן-אהרונוב - יכול היה להבחין איזה "צד" תפס חשין. מי שמכיר את מערכת היחסים ההיסטורית בין יונתן עדיאל ליחזקאל ביניש, יכול להבין את הרקע להתנהלות שבין חשין-עדיאל לבין צמד השופטות דורית ביניש ועדנה ארבל.
צריך לומר זאת בבירור: החבורה הנ"ל מנסה לנהל את בית המשפט העליון כאילו מדובר בחצרה הפרטית. מן הדמגוגיה השיפוטית של חשין צריך להישמר כל אדם רציני בישראל. עכשיו כבר ברור כי כמה שופטים בכירים אינם נרתעים מעשיית שימוש פסול בכלים המופקדים בידיהם. מי שיכול לטפל בזאת הוא נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק. זה הזמן להתערב, וכצעד ראשון: להרחיב את הרכב השופטים הדנים בעתירה זו.