|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפריפריה תחזור להיות דלעת
|
סיפורי סינדרלה בכדורגל לא מגיעים עד הסוף, אלא נתקעים בשלב ב' של האגדה. הנסיך עסוק מכדי לחפש את בעליה של הנעל, הוא יחכה להצעה הבאה מהדודה, וישכח מההיא שרקדה איתו פעם באיזה נשף
|
|
ההילה תתפוגג, קחו את זה בסבבה [צילום: אילון ישראל/מערכת האתר הרשמי]
|
|
|
|
|
|
|
זהו, הגיעה שעת חצות. השעון צלצל תריסר פעמים, הנסיך המאוכזב נשאר לבד והגלגלים עומדים לחזור למשפחת המכרסמים. כמו בכל סיפור סינדרלה, גם אתם הגעתם לשלב שבו ההצלחה המטאורית נמחקת ברגע. הזכייה של עירוני קריית-שמונה באליפות הייתה הישג מדהים, אבל מה לעשות, אליפות היא דבר שאפשר ליהנות ממנו בערך שבועיים, ואחר כך הראש נמצא כבר בעונה הבאה. והעונה הבאה, שיצאה לדרך כבר השבוע במסגרת מוקדמות ליגת האלופות, נפתחה ברגל שמאל.
זה לא אומר כלום, בסך הכול הפסד אחת-אפס לקבוצה אירופית, פער קטן שאולי עוד יימחק בגומלין, אבל גם אתם משערים מן הסתם שהסיכוי לשחזר את ההצלחה נמוך יותר מהתקציב שלכם. המזל מאיר מדי פעם, אבל לרוב אין לו כוח לחזור פעמיים לאותו אחד, בייחוד כשזה אומר לעשות עוד פעם את כל הדרך עד קצה הגליל (המזל, כמו שאתם יודעים, מתגורר בווילה בסביון, וקצת קשה לו עם הנסיעות). ההפסד האחרון הביא עמו ריח חריף של מציאות, של חזרה לשגרה, של נחיתה כואבת אחרי טיסה חלומית.
אתם גם יודעים, תושבים יקרים, שסיפורי סינדרלה בכדורגל לא מגיעים עד הסוף, אלא נתקעים בשלב ב' של האגדה. הנסיך עסוק מכדי לחפש את בעליה של הנעל, הוא יחכה להצעה הבאה מהדודה, וישכח מההיא שרקדה איתו פעם באיזה נשף. אף אחד בעונה הבעל"ט לא יזכור את ההישג של קבוצתכם, אליפות 2011/2012 תהפוך לנתון סטטיסטי שאולי ישתמשו בו פעם באיזה מוסף לפתיחת הליגה. הקבוצה תחזור להיות סתם קבוצה, קריית-שמונה תחזור להיות סוף העולם, הפריפריה תחזור להיות דלעת.
אז כל שרציתי לכתוב לכם, תושבי קריית-שמונה, הוא שכל זה לא חשוב. גם אם ההילה שאפפה את עירכם תתפוגג, קחו את זה בסבבה. אתם לא צריכים לזכות שוב, כבר עשיתם את שלכם, הראיתם לכל המדינה שאסור לה לזלזל בפריפריה. דברים טובים יכולים לקרות גם מצפון לקריית-אליעזר. גם אחרי שצוותי הצילום יתקפלו ויחזרו לתל אביב, תחושת הגאווה שלכם יכולה וצריכה להימשך: לא רק גאווה בכדורגל, אלא בעיר עצמה ובכל מה שיש בה, ויישאר בה גם אחרי שעיר אחרת תיקח אליפות. קיבלת תזכורת קטנה, קריית-שמונה, ומכאן ואילך את לא זקוקה לאישור משום עיתון או ערוץ. את יודעת שאת נסיכה.
|
| תאריך:
|
27/07/2012
|
|
|
עודכן:
|
27/07/2012
|
|
חיים אקשטיין
|
|
הפריפריה תחזור להיות דלעת
|
|
האמת היא ששקלתי לשאול "להיכן נעלמה התבונה" אבל מסתבר שהיא דוקא מצויה וזמינה; מי שאינם מצויים די, הם הנבונים, כפי שננסה להסביר בהמשך בעז"ה. כידוע, פרשת דברים נקראת תמיד בשבת הסמוכה לצום תשעה באב מלפניו, וכבר ניסינו בעבר לעמוד על ההקשר הרעיוני לסמיכות זו. כעת ננסה למצוא בע"ה הקשר אקטואלי מיידי. שהרי אם עד לפני כשבע שנים ידענו שצום תשעה באב מבטא את מלוא עוצמת הכאב ואת עומק השפל של הגלות בה אנו מצויים עדיין, וממנו ואילך מתחילים בתנועה כלפי מעלה, הרי שלפני כשבע שנים נוסף ממד חדש של צער וכאב לימים אלו ודוקא בהמשך לתשעה באב; דוקא בימים שבהם היינו אמורים לטפס כלפי מעלה מעומק השפל של תשעה באב, הביאו עלינו חורבן חדש ר"ל, בעקירת היהודים מגוש-קטיף.
|
|
|
|
|
אחד מכללי היסוד בעבודתן של ערכאות הערעור (המחוזי על השלום והעליון על המחוזי) הוא מיעוט ההתערבות בממצאי עובדות ובממצאי מהימנות. ההיגיון מאחורי כלל זה הוא ברור: הערכאה הדיונית היא המתרשמת מן העדים, בעוד ערכאת הערעור יכולה לכל היותר לקרוא פרוטוקולים; הערכאה הדיונית היא הקוראת את המסמכים ובוחנת את הראיות, ואם ערכאת הערעור תידרש לעשות זאת גם היא - יתנהל כל תיק פעמיים.
|
|
|
|
|
ארגון בצלם פרסם (יום ה', 26.7.12) הודעה לאמצעי התקשורת שכותרתה "תיעוד וידאו: קצין נוגח בפניו של נער בן 17, חברון, 25.7.12”. בהודעת הארגון תוארו פרטי האירוע כפי שתועדו בסרטון הווידאו שצרף ארגון בצלם להודעתו, ובסיומה צוין כי "בצלם דיווח על האירוע לדובר צה"ל והעביר לידיו את תיעוד הווידיאו" וכי "החומר יועבר גם למצ"ח בדרישה לפתוח בחקירת האירוע".
|
|
|
|
|
חופש הבחירה, כאמור, בידינו. הרשות נתונה לנו, הצפייה והציפייה היא לשמיים, לא לבני האדם. אם כן, איך הגענו למצב בו ממלאים אנו את פינו במס שפתיים לריק? 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה', אומרים אנו מידי רגל ורגל, מדי יום מיליוני יהודים מתפללים ומייחלים לעת בניין ירושלים. האם אנו באמת מוכנים?
|
|
|
|
|
במוצאי השבת הקרובה וביום א', במלאת 1,942 שנה לחורבן בית שני ולתחילת הגלות האיומה שטרם באה אל קיצה, ישוב עם ישראל (אם לא יגיע משיח צדקנו עד אז) אל הנפוצה והידועה שבאגדות החורבן: "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים" (גיטין נ"ה): בגלל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים.
|
|
|
|
|
