מוחמד מורסי לא מחשבן לאחים המוסלמים והיהודים מוחמד מורסי עשה שני מעשים מאז שנבחר לנשיא מצרים, ושניהם מקלקלים ללאומנים הישראלים את התוכנית הגדולה. כמה נוח היה יכול להיות למתנגדי הסכם השלום (מהצד הישראלי) ולאחים התאומים שלהם (מהצד המצרי), אם מוחמד מורסי היה נופל למשבצת שהכינו לו מראש, ופועל כמו האחים היהודים של ישראל לפי התבניות של "לא לשלום". אבל למוחמד מורסי יש תוכניות משלו למציאות, והוא לא מתכוון לקבל את התכתיבים שהכינו לו.
מורסי א' מול נתניהו הפעולה הראשונה שעשה מורסי, עוד בכיכר התחריר, דקות בלבד לאחר שנודע כי הוא הנשיא החדש הנבחר של מצרים, הוא ההכרזה שנשא, קבל עם ועולם שהוא הנשיא של כ-ו-ל-ם, של מי שבחר בו וגם של מי שלא בחר בו. אפילו לנתניהו אין את האומץ לראות בעצמו ראש ה
ממשלה של כולם, והוא רואה את עצמו כראש הממשלה של המתנחלים והחרדים, ועל הדרך גם של נאמני הליכוד פחות או יותר.
נתניהו לא רואה בעצמו ראש הממשלה של כל הישראלים, אלא רק של הישראלים שהוא מכנה ה"בייס". בתוך קהל ה"בייס" אפשר למנות את עשרים משפחות העושר של ישראל (כי נתניהו הוא בראש ובראשונה קפיטליסט קיצוני אנרכיסטי. לאחר העושר מגיע האושר, ושם יש את המתנחלים (בראש בראשונה), ואת החרדים (בסמוך לאחר המתנחלים), ואז, במקום הרביעי, את מצביעי הליכוד, שס וישראל ביתנו. לשותפים הקואליציוניים שאינם "בייס" נועד המקום החמישי, לחילוניים, למעמד הביניים, לשמאלנים (שלא נדע), ולערבים (אוי וי), ולבסוף לעניים (איכס), ולאורחים, מסתננים, פליטים, מהגרים וכל יתר צורות הקיום האנושיות שאינן "בייס".
מורסי עשה לציבור המצרי את מה שלנתניהו אין אומץ לעשות בישראל. מורסי חיבר את מצרים בהבל פיו, בתוך שנייה בדיוק, רגע לאחר הבחירות, והפך את מצרים המפולגת, המפוצלת, את הקרבות שניטשו בין החילוניים והדתיים, בין הדתיים לבין עצמם (אחים מוסלמים וסלפים), בין הנוצרים הקופטים למוסלמים, בין העשירים של מצרים (ויש המון כאלה שרידי שלטון מובארק) לענייה (רוב האוכלוסיה הם עניים), ובין הצבא והגופים האדמיניסטרטיביים (שרידי מובארק) לבני דור המהפכה.
את כולם חיבר מורסי בשנייה אחת, בכיכר, על המקום, בלי משחקים ובלי "בייס". נתניהו לא מסוגל. מורסי הוא אידיאליסט שרוצה לעשות מעשה ולהבריא את מצרים. נתניהו אינו אידיאליסט אלא קפיטליסט קולוניאליסט חסר תקנה, שאינו רוצה להבריא את ישראל אלא לשמר את הכיסא שלו. זה גם היה הרצון של מובארק, ואיפה הוא היום?
מורסי ב' מול נתניהו הפעולה השנייה שעשה מורסי, מתחברת עם הפעולה הראשונה לכדי חידוש מרענן בדינאמיקה של האביב הערבי. מורסי סיכל את מחול השדים של האחים היהודים בישראל, אלה שרק חיכו לצאת במחול הלאומנות היהודית על חשבון הסיבות שיספק להם המנהיג הערבי הטמבל התורן. מורסי לא מספק סיבות למי שמחפש אותן, הוא מספק פתרונות למי שמבקש אותם.
במקום למנות שרים לרוב מקרב האחים המוסלמים, ולתת איזה תיק נידח לאופוזיציה האזרחית, מורסי בחר ללכת ולמנות לראש הממשלה של מצרים את הישאם קנדיל, אקדמאי טכנולוגי שהיה שר המים עד כה, אדם בעל יתרונות בולטים במיוחד בדמות אפס ניסיון כראש ממשלה אבל עם רקורד מוצלח במיוחד של אי-הזדהות מפלגתית ומי שאינו איש האחים המוסלמים.
ואם לא די במינוי התמוה הזה, הסותר את כל מה שפיללו שיקרה האחים היהודים בישראל שרק חיכו לניצן הלאומנות המצרית הראשון כדי לפצוח במחול השדים, אם לא די במינוי לראש הממשלה של אדם שאינו מן האחים המוסלמים, הרי שמורסי גם העניק לו מנדט מלא למנות לשרים בממשלה את מי שקנדיל ימצא לנכון על-מנת לשרת את מצרים, וכל המינויים צריכים להיות על-פי כישורים ולא על-פי שיוך מפלגתי.
שומו שמיים. ממשלת מקצוענים במצרים. לא ממשלה של מקורבים שממנים מקורבים, שדואגים לג'ובים לחברי מרכז הליכוד, ולא ממשלה של חסרי חוליות שמתכופפים בפני פייגלין בכל הזדמנות. ולא ממשלה של פילוסופים המופקדים על האוצר, או אופוזיציונרים לנתניהו מתוך הליכוד שמופקדים שמופקדים על פיתוח הנגב והגליל. ולא ממשלה של מלחכי פנכה ולקקנים או של שרים בלי תיק כי צריך לכבד אותם ואין מה לתת להם לעשות. לא ממשלה של שיקולים קואליציוניים, וחלוקת תפקידים ביצועיים כשוחד פוליטי לשליש מחברי הכנסת. אלוהים ישמור - מורסי רוצה מקצוענים כשרים.
מורסי ג' מול נתניהו מורסי ג' יכול ללמד את
בנימין נתניהו שיעור גם ביחסי חוץ. שרת החוץ האמריקנית קיבלה שם ביקור שלא תשכח. אצל מורסי, במשרד הלא-סגלגל שלו, היו שיחות קרבה וחמימות, והשרה השאירה שם המחאה פתוחה של תמיכה כלכלית אמריקנית במצרים ממש כמו שניתנה למובארק.
האחים המוסלמים שתמיד הלינו על מובארק שהוא עושה יד אחת עם הישראלים והאמריקנים, הבינו שלצורך ניהול מדינה המציאות מחייבת תקציבים, ואי-אפשר לגבות מיסים לניהול המדינה מאזרחי המדינה שבה כולם עניים. נתניהו כנראה רוצה להגיע לאותו המקום, ולכן המדיניות הכלכלית, המוניטרית והפיסקלית הולכות להעצמת שיעורי העוני. נתניהו שכח שאנחנו כבר על "דמי כיס" גבוהים מהאמריקנים ולכן שיעורי עוני גדלים לא יגבירו את הקיצבה, אלא יצמצמו אותה.
גם כאן מורסי מקדים את נתניהו.
מורסי ד' מול נתניהו אם המצב הזה יימשך, אין לדעת לאן המזרח התיכון יתדרדר בסופו של דבר. בתוניסיה ניצחו המוסלמים הקיצוניים ומאז הם מחפשים את דרכם, מבינים שניהול מדינה זה לא ניהול בית מדרש ללימוד קוראן. אפשר לשלוח אליהם לקורס מזורז בהתפכחות אזרחית כמה מן המבקשים להשליט בישראל את חוקי ההלכה כדי שילמדו שלימוד הדת אינו מזין את הגוף, וספק רב אם הוא מזין את הנפש, אבל הוא בוודאי מזין את מי שממונים על הלימוד עצמו.
במצרים קם מורסי, שלא ממש רוצה לעבור את דרך הייסורים של ההנהגה התוניסאית, והוא קבע שתי מסמרות עצומות בגודלן על מפת השינויים במזרח התיכון. הוא הפך בן-רגע למנהיג של כל אזרחי מצרים ולא רק של ה"בייס" (כפי שכושל נתניהו באדיקות גדולה), ואת המסמרת השנייה הוא תקע על הלוח הפוליטי, כאשר מינה ראש ממשלה מקצוען עם מנדט למנות ממשלה של מקצוענים.
מורסי אומנם התחיל מאחור עם אומה שסועה ומדממת, אך הוא מקדים את נתניהו בכל תחום, ועולה עליו בכל קנה מידה. הוא מנהיג של כ-ו-ל-ם, והוא ממנה ממשלה של מקצוענים בלי לעשות חשבון לאחים המוסלמים.
נתניהו הוא מנהיג רק של ה"בייס" שלו, הוא זורע פילוגים כחול על שפת הים, והוא ממנה לשרים רק כמודל של שוחד פוליטי לשם קיום רציפות והמשכיות שלטונו. נתניהו הוא מורסת המובארק שלנו, אבל איפה המורסי שלנו?
