השמרטף הממלכתי

עברית שפה עשירה

מדי פעם אני מקבל את העלון של האקדמיה ללשון העברית. הנה כמה פנינים בענייני אוכל, בישול וטעמים:

קְצִיפָה (מוּס) - קציפה היא מאכל מוקצף מחלבונים בתוספת שוקולד או פֵּרות. לעתים מוסיפים לקציפה שמנת.

את המלה קציפה חידש ועד הלשון, והיא כלולה ברשימה "תבשילים וכלי בישול" שפורסמה לפני כמאה שנים (תרע"ג, 1913).

המלה קציפה נוצרה במשקל המלים לְבִיבָה (מן המקרא) וחֲבִיצָה (מלשון חז"ל; כיום - חלופה לפודינג).

עוד חידושים במשקל הזה מאותה הרשימה: לְפִיתָה (צימעס), קְצִיצָה, רְבִיכָה (קמח חלוט במים רותחים).

תַּמְלִיא (פאי) - תמליא הוא מאפה שבסיסו בצק והוא ממולא במְלית של פֵּרות או של ירקות ועוד. למשל: תמליא פטריות, תמליא בצל, תמליא תפוחים ותמליא לימון.

המלה תַּמְלִיא שקולה במשקל המלה תַּבְשִׁיל, שמקורה בלשון חז"ל. במשקל הזה חודשה גם המלה תַּרְבִּיךְ - מאכל עשוי בשר וירקות המאודים יחד - מן השורש רב"ך, המציין ערבוב ובלילה.

המלה תמליא אושרה באקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"ט (1999).

רֵיחָן (בזיליקום) - ריחן הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים. שמו המדעי, Ocimum basilicum.

המלה ריחן נלקחה מן הספרות המדרשית. במדרש מאוחר נאמר: "הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאוד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם". ריחנים הם אפוא צמחים נותני ריח.

את השם ריחן (בערבית, רַיְחַאן) קבע ועד הלשון לפני כמאה שנה בשנת תרע"ג (1913).

גַּד (כוסברה) - גד הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים. שמו המדעי, Coriandrum sativum.

השם גד נזכר בתיאור המן שאכלו ישראל במדבר: "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" (במדבר י"א, ז'). כבר בפרשנות המקרא הקדומה זוהה הגד עם צמח התבלין הקרוי בלשון חז"ל כֻּסְבָּר ובימינו כּוּסְבָּרָה (בהשפעת כֻּזְבֻּרַה בערבית).

שמות תבלינים אחרים נקבעו על-פי ספרות חז"ל: קוֹרָנִית (טימין) - השם נזכר לצד אזוב; כְּרַוְיָה (קימל) - מקור השם ביוונית; שֶׁבֶת (מכונה שמיר, אלא שהשם הזה, המופיע במקרא בצירוף "שמיר ושית", מציין צמח קוצני).

אִכזב

"... צעדי הפתיחוּת נותחו על-ידי טהרן כהוכחה לחולשה אמריקנית" - סיכם ל'אקספרס, השבועון הצרפתי הנודע, את כהונת ברק אובמה.

זה מצריך ללמד דבר חשוב את מקבלי ההחלטות כאן ובכל העולם - לקח מינכן: כניעה ורפיסות מביאות עוד כניעה.

לגבי מסקנת השבועון, כי אובמה אכזב, איני מסכים. אותי הוא לא אכזב כלל. הייתי בארצות-הברית בשבועיים האחרונים של מסע בחירתו, ותיארתי את הנשיא הנבחר (במאמר, שפרסמתי כעשרה ימים אחרי בחירתו) כעב"ם, שיוליך שולל את מי שבחרו בו.

רק יהודים וישראלים עדיין מוקסמים מהכישלון הנורא, שקיבלה ארצות-הברית כנשיא. את הסיבות להערצתו בארץ ובקרב יהודי ארצות-הברית רק פסיכיאטר מדופלם מאוד יוכל לנתח.

לא אִכזב

לו אדם פשוט - נניח רבינוביץ, או בוזגלו - היה מזייף מסמך משפטי - היו שלטני החוק למיניהם מתאמצים ללמדו את כל מוראות החוק הישראלי.

רק רגע, דיברנו על אדם פשוט ולא על שופטת.

לכן, בניגוד לכותבים אחרים, לא התאכזבתי לחלוטין ממה שקורה במערכת המשפט, במתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אחד בספטמבר ז"ל

כנראה, הבריטים הנהיגו בארץ יום חגא ומועד - אחד ספטמבר, יום תחילת שנת הלימודים. והישראלים חגגו אותו בדבקות מעוררת תימהון, גם כששנת הלימודים החלה ביום שישי.

כתלמיד וכהורה לא הבנתי את העיקרון.

כתלמיד, לא התגעגעתי ללימודים, ולא הצטערתי על שום יום שהחמצתי בבתי-הספר, שהייתי רשום בהם. בתיכון כבר דאגתי לצמצם את נוכחותי במפעל לציוּנים ככל האפשר לטובת עיסוקים הרבה יותר מעניינים, שתרמו רבות להשכלתי ולהנאתי.

כהורה, לא התפללתי לחזרת ילדיי לשירות השמרטף הממלכתי, שמעולם לא הצליח לרכוש את אמוני ואת הערכתי.

עכשיו מתחילה שנת הלימודים ב-27 באוגוסט, ועוד כמה ילדים שנולדו בחופשת הקיץ יוכלו לחגוג את יום הולדתם בכיתה. למזלם יש כבר מזגנים ברוב הכיתות, והמסכנים לא יצטרכו להתבשל בחום של שלהי הקיץ ובלחות, שהשנה שברו שיאים.

כמשבית שמחות ידוע, אני תמה: למה לא החלה שנת הלימודים ביום ראשון?! מסתמא, יש עקרונות חינוכיים, שלא אצליח להבינם.

מזל טוב

קיבלתי הוראות בהודעה לטלפוני הנייד מה לקנות ולכמה אורחים, כיוון שנכדתי הבכורה חוגגת את יום הולדתה.

סמיילי קטן סיים את ההודעה.

חייכתי הרבה לפני שהגעתי אליו.

מזל טוב, קטנטנה!

מנהרה ובוגד

באפריל 1956, השתמשו הסובייטים במידע, שהעביר להם ג'ורג' בלייק, ה"חפרפרת" שלהם בביון הבריטי, וחשפו מנהרה, שחפרו האמריקנים והבריטים, כדי להאזין לשיחת הטלפון בין מוסקבה לבין מפקדת הצבא הסובייטי במזרח ברלין.

הסובייטים ניצלו את האירוע לתעמולה אנטי-מערבית, והסיעו למנהרה עשרות אלפי "תיירים" ממזרח גרמניה. במערב דווקא התפעלו מהיוזמה ומהכישרון של בוני המנהרה (שכמותה גם נחפרה בווינה).

משום-מה, לא הודיעו הסובייטים למפקדת הצבא האדום בברלין על המנהרה, שבלייק דיווח על ההכנות לחפירתה, והביון המערבי הקליט מאות אלפי שיחות משך אחד-עשר חודשים - עד שהיא נחשפה. משערים, שזה נעשה לשם ביטחון המקור - כדי לא הסגיר את ה"חפרפרת".

רק עתה נחשף מחדש הפתח המזרחי של המנהרה - ביער, 95 ק"מ ממזרח לברלין, ליד הגבול הפולני.

למי שהסיפור מזכיר להם את כתבי ג'ון לה קארה על מלחמות הריגול במלחמה הקרה - כדאי לדעת, שהמנהרה תשומר במסגרת מוזיאון בעלות-הברית בברלין, הכולל גם את נקודת המעבר צ'ארלי, הזכורה מאוד מאותה התקופה.

עגלגלות

בבסיסי הדיוויזיה המוטסת 101 האמריקנית בקנטאקי החלו תשע-עשרה חיילות לבדוק דגם של אפוד-מגן, שפותח במיוחד ללוחמות במעבדות המחקר נאטיק של צבא ארצות-הברית.

משך שנים התלוננו הלוחמות, כי אפודי-המגן אינם מתאימים להן, כבדים מדי, והן סובלות משפשופים ומחבורות לאחר שימוש ממושך בהם. ואכן, הצבא האמריקני קיבל את קובלנותיהן, והתאים אפוד-מגן לגוף (הקצר יותר, יחסית, והעגלגל יותר) הלוחמות.

האפוד החדש מכיל לוחיות מגן בגודל 1515X ס"מ, שארוזות בתוך אריג מיוחד, הניתן להתאמה לגוף הלוחמת - בעיקר בבתי-השחי. מידותיו הגדולות יותר מכילות לוחיות בגודל 1720X ס"מ. אפוד-מגן בגודל בינוני ללוחמת שוקל כשנים-עשר ק"ג, ומאפשר תוספות, שיגנו על המפשעה ועל הצוואר.