אוסלו הינה עיר תרבותית מעבר לאופק, בארצות החלום. אוסלו שלנו הינה קונספציה. אתם יודעים, הייתה לכם אחת כזאת גם ב-73. למעשה היא באה לעולם הרבה לפני 73, אבל הפיצוץ ההרסני והקטלני שלה חל בצום ביום הכיפורים.
קונספציות כשלעצמן אינן הרסניות. הן בסך-הכל תיאוריות כמו הפיסיקה של ניוטון שהביאה שפע לעולם, כמו התיאוריה על היחסיות של איינשטיין שהפכה את הפיסיקה של ניוטון למקרה פרטי. גם ההשקפה שהעולם שטוח והשמש סובבת אותו היא תיאוריה חמודה או קונספציה שחלף זמנה. אבל ברגע שניסו להזים אותה באירופה, הכנסייה התעוררה מרבצה והחלה לקטול אנשים בשל חסרון אמונתם בכתבי הקודש ובאלוהים.
קונספציה, אם אתם לא יודעים, זה מאבק על כוח פוליטי, שליטה במשאבים, בתקציבים, עושר ו
כבוד. אם קשה לכם להתבונן בהתנגשותן של קונספציות בג'ונגל החיים האלים, לכו לאקדמיה ותראו כיצד פרופסורים בעלי שם ולשון חלקה נאבקים על התיאוריות שלהם, משמיצים, מקללים, מכפישים, משקרים ומזייפים. לא מזמן שמענו על מאבקיהם להכרה של שני זוכי נובל שלנו, אחד בטכניון והשנייה במכון ויצמן. זה כמובן לא טבע הפרופסורה, זה טבעו של האדם.
הקומוניזם היה קונספציה ערכית נבחרת במשך שבעים שנה, זה לא הפריע לסטאלין לרצוח למענה ובשמה מיליוני בני אדם ולהעלים מיליונים אחרים בסיביר ובגולגים. גם מאו היה קומוניסט כשהיה רוצח. לא הקונספציה רצחה – אנשים רצחו, הרגו, כיסחו ושדדו. כלומר, אם רק נותנים לבני אדם איזו קונספציה טובה – הם ישמידו כל מה שעומד בדרכם. לא החופש, השוויון וזכויות הפרט רצחו את אזרחי פריס וצרפת. זה מה שעשתה הגיליוטינה בשם המהפכה.
אבל למרות המותג השיווקי הנפלא והממכר של גיליוטינה, דווקא הפלדה הבריטית ניצחה. נפוליון רכש סכיני גילוח ותערים בלונדון. את הגיליוטינה הצמאה, תאמינו לי, את המפלצת הזאת הפעילו בני אדם עם תאוות קטנות מאוד, מדודות לחלוטין, כמעט בנאליות, הייתי אומר. את התיאוריה של איינשטיין כינו מתנגדים בגרמניה ובעולם – פיסיקה של יהודים. גם זו קונספציה עתיקת יומין ורבים מכנים אותה בגסות, אולי התרסה, אנטי-שמיות.
יש בה יופי פיוטי ולכן גם אוסלו הינה קונספציה. היא אינה מסוכנת כשלעצמה. יש בתוכה אפילו יופי פיוטי של שלום, אחווה ושכנות טובה. גם הנביאים שלנו, שחיו במרחב הזה לפני אלפי שנים, דיברו בה כמו ברחל בתנו הקטנה. אבל כמו כל קונספציה היא מסוכנת נורא. בגלל אנשים. כי בני אדם יכולים לחרב הכל, כמעט.
קונספציה בונים על אוסף משמעותי של עובדות שאינן מפריכות את התיאוריה. אם ילד צרפתי רץ בעקבות ציפור בגן וצועק לה: עופי מפה! והציפור אכן עפה מפה, לא ניתן להסיק שהיא דוברת צרפתית. כי הציפור הזאת תעוף גם בארצות אחרות כשילד רץ לקראתה באיטלקית או סינית. אם כורתים את כנפיו של זבוב וצועקים לו עכשיו תעוף מפה, זה לא אומר שהוא חירש או עקשן...
אבל זה מה שעושים אנשים מבוגרים כשהם מנסים לשכנע אותך שיש להם קונספציה. זה מה שעושים גם מדענים מכובדים לכאורה במעבדות האוניברסיטאות ומכוני המחקר. הם מזייפים מחקרים כדי למכור את הסחורה שלהם. לא כולם, כמובן. אבל כולם, כולם, ללא יוצא מהכלל – הם בני אדם. את ההכללה הזאת לא תוכלו לקחת ממני. כי זו התיאוריה שלי.
מנסים להסיר את רבב השואה אז מה קרה לנו בעקבות אוסלו? כמעט חתכנו לעצמנו את הגרון. מחנה השמאל שהלך והצטמצם החליט שהוא יביא שלום לארץ ישראל. שטחים תמורת שלום. המחנה הזה התקנא במחנה הלאומי שהביא הסכם שלום עם מצרים ופרץ בתנופה לתוך המרחב הערבי סביבנו (יש קונספציה שרק מחנה הימין יכול לעשות שלום עם אויבים ורק מחנה השמאל – עם ידידים).
כמובן שלמחנה השמאל הייתה הזדמנות להביא את ההסכם הזה בתנאים יותר טובים לפני המלחמה, אבל הממשלה של גולדה והכוכבים החמיצה אותו. בימים ההם שלטה קונספציה באורך ובעובי הסיגרים שבפיות הגנרלים שלנו. תסתכלו בתמונות בכל האלבומים והעיתונים שיצאו לאור מאז ששת הימים. בקושי ניתן לסגור את האלבום ולעיתונים יש ריח של טבק.
אנשים טובים בשמאל אספו כוח, כסף ושותפים בעולם הגדול (בעיקר אירופה והנפט הערבי) כדי למנף את הקונספציה הזאת. לאירופה המנוולת (זו גם כן קונספציה) יש אינטרס הומני לתמוך בשמאל שלנו, עם גרוסמן או בלעדיו, המדגיש את הכיבוש המשחית ואת ההנהגה הנאצית של המחנה הלאומי. כי הם מנסים להסיר מעל עצמם את רבב השואה ושביבי הנאציזם שדבקו ביבשתם. הנה - הם אומרים לעצמם ולעולם הגדול – גם ליהודים יש מזל-ביש כזה ואנחנו רק עוזרים להם לעבור את הגל העכור שפעם פקד אותנו....
הם (אירופה ומחנה השמאל שלנו) שיקרו הרבה. קצת רימו, קצת שיחדו וקצת זייפו וקצת קנו חברי כנסת כדי שיצביעו בשבילם. הם פעלו בדיוק כמו שפועלים מדענים במעבדות המחקר שלהם. לא כולם, כמובן. רק כאלה שיש להם אינטרסים.
אחד מעקרונות הקונספציה "אוסלו" היה שערפאת והפלשתינים מוכנים לחלק את ארץ ישראל שבין הנהר (ירדן) לבין הים (התיכון) וגם לוותר על שיבת הפליטים. מה לא זייפו, מה לא שיקרו ומה לא סילפו כדי "להוכיח" לנו שפני הערבים לשלום אמיתי של אמיצים. נקודת המפנה בתודעת הציבור, אני חושב, לא הייתה אפילו קארין A - אוניית הנשק של ערפאת (ינואר 2002) אלא מרחץ הדמים בליל הסדר במלון פארק בנתניה (מרץ 2002).
הטמנת הראש הלאומי בחול ראוי לציין אירוע אחד אופייני לתופעה המוזרה של הטמנת הראש הלאומי בחול. בספרו "דרך ארוכה קצרה" מספר הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון כי באחת מהופעותיו הראשונות כראש אמ"ן בוועדת חוץ וביטחון (בשנת 1994) נגרמה לו מבוכה כאשר חבר הכנסת בני בגין קרא לפניו ציטוט מנאום שנשא ערפאת במסגד ביוהנסבורג ובו דיבר בפירוש על ג'יהאד נגד מדינת ישראל. כל זה התרחש לאחר חתימת אוסלו ותחילת יישומו. בקיצור, שוס-לו. ראש אמ"ן שלנו לא הכיר את הציטוט הזה. איך אומרים אצלנו, חסכו ממנו...
באותם ימים נשמע ברמה דווקא קולו של מי שינק את חלב אימו משדו של ערפאת,
שמעון פרס סנגורו של ערפאת, שטען כי יש תהליך, שאט-אט ערפאת יוליך את עמו לקראת שלום. וצריך חזון. האיש שלנו הלך רחוק יותר והיה מוכן לשקר לעמו ולהצהיר קבל עולם ומלואו כי ערפאת ביטל את האמנה הפלשתינית. תמורת השקרים שלו קיבל האיש פרס נובל לשלום ונבחר להיות נשיא המדינה. נשיא אחד אנס כמה נשים וזה שבא מאחוריו אנס מדינה שלמה. תראו מה עושה לנו קונספציה.
התסכול שהולידה קונספציית אוסלו גרמה לאנשים מכובדים כמו ראש ממשלה אולמרט ושר ביטחון ברק להצהיר (כל אחד בנפרד ובזמן אחר) כי יש ללכת להינתקות חד-צדדית גם ביו"ש. כלומר, כולנו מבינים ששלום לא יהיה פה ואין כרגע שום פרטנר לשלום. אבל את המהלך המדיני עם או נגד הפלשתינים (כלומר, ויתורים לערבים) יש למנף. זה טוב לעסקים.
שתי הקונספציות, זו של פרס (שלום כמעט בכל מחיר) וזו של ברק (אין פרטנר) מסוכנות באותה מידה ולכן אני מציע לטפח כמה נוספות. למשל, מדוע לא לחתור לברית עם טורקיה וסעודיה? אני מציע לבעל פרס נובל לשלום שלנו לאמץ את החזון הזה.
