המפלות הגדולות ביותר בהיסטוריה נגרמו בידי גנרלים שניהלו את הלחימה - לפי תנאי המלחמה הקודמת. את מרחץ הדמים הנורא של מלחמת העולם הראשונה גרמו גנרלים שהתעלמו מהופעת מכונות הירייה החדשות. והם וממשיכי דרכם חזרו על כך במלחמת העולם השנייה, כשהתעלמו מהופעת גייסות השריון.
בימים אלה, גם אנו נלחמים את מלחמות האתמול, כשהחזית האמיתית שינתה צורה ותוכן, וההתעסקות בתוכנית "ההינתקות" (מבלי שניכנס לוויכוח על ההיגיון שבה) - היא פשוט לא רלוונטית יותר לבעיות האמיתיות העומדות מולנו. שליטי ערב, שמטרתם המוצהרת מיום ה-29 בנובמבר 1947, וגם לפני כן, הייתה - השמדת יהודי פלשתינה, הצליחו, אחרי שכשלו במלחמות הגלויות, להסוות את כוונתם האמיתית במנטרה קלה יותר לשיווק בעולם - "שטחים תמורת שלום".
השיווק הצליח, ואסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל מתנהלת עד היום בתמרונים והתחכמויות סביב אותה המנטרה. אלא, שבינתיים, מנטרה זו נשרפה מעוצמת השנאה שהסתתרה מאחוריה, ונתגלו הכוונות שניסו קודם להסתיר: להשמיד יהודים בכל דרך אפשרית. לזה - נמצאו גם השותפים המתאימים בעולם: אינטרנציונל שונאי היהודים. ואלה אינם רק אנשי "השכבות המקופחות" אליבא הפרשנים בצרפת אלא - גם אנשים בצמרת החברה והאינטליגנציה, המדקלמים בהתלהבות את סיסמאות השטנה, הלקוחות מ"הפרוטוקולים של זקני ציון". ובין אלה - אישים כמו אנתוני זיני וברנט סקוקרופט, מצמרת השלטון בארה"ב, שהגיעו עד כדי האשמת שרון בשילוח הנשיא בוש למלחמת הביש בעירק. גם בצמרת האו"ם כבר מדברים בגלוי על שהקמת מדינת ישראל הייתה "טעות היסטורית".
אם כן, זה כבר לא "שטחים תמורת שלום" אלא - חיסול ישראל, שיביא "שלום". ולמרות שזה ברור, המנטרה הקודמת רק התחלפה בפחות יומרנית וקיבלה את השם "הינתקות", שתרגומו המעשי הוא - "שטחים תמורת חלום" (או - "תמורת הפוגה בלחצים", או - "תמורת ריצוי הפריצים").
פרופ' אלן דרשוביץ - ששמו הולך לפניו כעו"ד מבריק ומרצה מכובד - למד לאחרונה את מהות המלחמה העכשווית בדרך הקשה. אחרי שהעיד על עצמו שהוא "יהודי טוב", התומך במדינה פלשתינית, וציפה להתקבל באהדה בהרצאה לסטודנטים אמריקנים, הוא התקבל במקהלת צרחות של שנאה, שהשוו אותו להיטלר וגבלס, ורק הודות לשישה שוטרים שהקיפו אותו - ניצל מלינץ' בטוח.
קברניטי העם היהודי - בדיוק כמו לפני השואה - לא נערכו למלחמה מסוג זה. גם לא בדקו מי יכולים להיות בעלי הברית הטבעיים לעמוד בחזית החדשה. ההסתמכות על אהדת ארה"ב "לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" לא נבחנה בכלים מקצועיים. פרשן התקשורת האלקטרונית המיומן - ג'וזף פארה - פרסם לאחרונה סקר על היקף התמיכה לישראל בארה"ב. מתברר, שקרוב ל-60% תומכים במדינת היהודים, בהסתמך על אמונתם בתנ"ך, ורק רבע מכך מתפעלים מ"האי הדמוקרטי בים האסלמו-פשיסטי".
לעומת נתון זה, מסתכלים חכמי ישראל על הקשר עם אנשי התנ"ך הנוצרים - כעל משהו הקרוב להתנצרות. כדאי לזכור, שמול המספר (בו מאיימים עלינו) של מיליארד ורבע מוסלמים, יש גם מיליארד וחצי נוצרים בעולם, וחלק חשוב מהם מאמין בתנ"ך, כלשונו. אז כשמדברים אצלנו על הצורך לנהל מלחמה אידיאולוגית בעולם, כולל הסתמכות על החלטת חבר הלאומים להקים בית לאומי לעם היהודי בא"י (המחייב גם את האו"ם הנוכחי) - זה נחשב לגישה "לא מציאותית". הוויכוח האסטרטגי בישראל ממשיך להתנהל רק מתחת לפנס - שם רואים שני ערוצים בלבד: אחד צבאי ואחד מדיני.
בצמרות שלנו טרם נקלט, שאסטרטגיה לאומית צריכה להתנהל, במקביל, בשבעה (!) ערוצים שונים, והם: אידיאולוגי-ייעודי, פוליטי-בינלאומי, חקיקתי-קונסטיטוציוני, משפטי-אכיפתי, הסברתי-פסיכולוגי, כלכלי-תקציבי, ו - צבאי-הרתעתי.
בימים אלה, מתנהלת פעולה להביא לכנסת חבילת חקיקה שתאפשר להתחיל לפעול בחלק מהערוצים הנ"ל, שבלעדיהם לא ניתן לנצח במערכה שנכפתה עלינו. וזאת, אחרי שברשות המבצעת לא הצליחו לעכל תזכירים מקצועיים שנמסרו לכל מי שצריך, והסבירו איך משיגים ביטחון ללא מאסות של חיילים, צילומי טנקים מול ילדים עם אבנים, וגם - ללא גיוס מילואים לביטחון שוטף.
הגיע הזמן להבין: זו לא מלחמה של "שטחים תמורת שלום" (ובוודאי לא - תמורת חלום). זו מלחמה לקיום המדינה ומניעת שואה חדשה לעם היהודי, ואותה יש לנהל לא במנטרות חדשות אלא - במרב הכושר המקצועי העומד לרשותנו, בכל המישורים שצוינו לעיל.
_______________________
הכותב התמחה במחקר ותכנון אסטרטגי, וניתוח מדעי של מערכות לחימה.
