לאחר שתמה המערכה הצבאית וכבתה האש, ממתינה שגרת הארץ החבוטה לכל מאבקי ההישרדות. לאחר כל נפלאות הכוח ותעוזת הלוחמים, עומדת שוב בפתח הגסות השלטת ובאמתחתה: מכבש הלחצים הכלכלי, האטימות, הניכור, הריקנות, החיפזון והיעדר המשמעות. גם הפעם חשבונות הנפש בחדרי הביטחון היו מפוכחים. רוח האדם שפעמה בין קירות הבטון הייתה לכוח מגן. כעת הרוח הזאת מבקשת ארץ אחרת.
ארץ המקלה עם אזרחיה ורואה באחיזה בתעצומות הנפש יעד הכרחי.
ארץ המתכתבת עם אידיאלים אנושיים של חברה וקהילה, בוררת עיקרים שהיטשטשו בנמהרות חסרת המעצורים של פיזור הדעת הכללי.
ארץ אשר אינה מותירה את חינוך ילדיה לערוצי תקשורת ההמונים, שמורא הדוחות הכספיים הפך לעמוד האש של חייהם.
ארץ בה רעיונות קצה של יצירה מובלים כל העת אל הדיון הציבורי.
ארץ בה כל מנגנון מתעמת עם בערותו.
ארץ התרה אחר פוטנציאל ה"יש מאין" הממלא את שאר הרוח.
ארץ בה היזמות והחדשנות אינם נתקלים בטענות ה"אין תקציב".
ארץ בה הישגי הטכנולוגיה משנעים קולות רחוקים שיש בהם יופי, נדיבות, חירות ותקווה.
ארץ בה העשייה האמנותית אינה נשלטת על-ידי אידיאולוגיה או מחויבות חברתית.
ארץ אשר נזהרת מהנחות הבטוחות בצדקתן, שוקדת על ריסון מוקדי הכוח הדורסניים של שוק חופשי.
ארץ המעמיקה את השימוש בשפה העברית, תוך בירור ייחודה, יופייה וכוחות הריפוי המשמשים במעמקיה.
ארץ טובה, המותירה לנו לא רק קשיי מלחמה, אלא גם רווחת שגרה ושלום.
