כיפה אדומה

הרב אמנון יצחק מקים את מפלגת כוח להשפיע. בעבר התנה את הקמת המפלגה בהסכמתם של גדולי הרבנים. בהודעת ההכרזה על המפלגה, הוא לא ציין מי הם הרבנים שנתנו את הסכמתם למהלך. יכול להיות שאולי גם הרב עובדיה יוסף הסכים, כי הוא לא ממש נוגס בפלח המצביעים של שס. הכוח למפלגתו, אם תעבור את אחוז החסימה, צפוי להגיע מהליכוד ביתנו ומעם שלם. אבל רוב הקולות צפויים להגיע דווקא מאלה שבדרך כלל אינם מצביעים בבחירות.

הרב עצמו לא יהיה במפלגה, וישמש רק כמנהיגה הרוחני. "המפלגה תזכה בלפחות 5 מנדטים", הבטיח לקהל שומעיו תוך שהוא מציין כי ייעלב אם יקבל מספר מנדטים דו-ספרתי. אבל לפני חצי שנה, כשפרסמנו כאן לראשונה על כוונותיו להקים מפלגה, הוא דיבר על כך שמפלגתו תקבל מינימום 9 מנדטים, ובפוטנציה תגיע ל-17. לאן נעלמו 4 מנדטים? יכול להיות שזה עונש משמיים על האייפון שהוא מחזיק?

"יש כאן נציגים של כל חלקי החברה הישראלית", הכריזה שלי יחימוביץ' בנאום הצגת רשימת העבודה לכנסת. אם הייתה מביטה לימינה ולשמאלה לא הייתה רואה את כולם. במקומות הריאליים יש שש נשים ושני ערבים, אבל אפילו לא דתי אחד. הסיכוי שלעבודה היום ייכנס דתי נראים נמוכים יותר מאשר הסיכויים שלמרצ ייכנס סודני. חילי טרופר הכשרוני, שהתמודד על מקום ברשימה, נדחק למקום ה-24 – מה שמציב אותו מחוץ לכנסת. בזמנו התאחדה מפלגת השמאל הדתית מימד עם מפלגת העבודה והצליחה להכניס לממשלה חובש כיפה שחורה. היום אין אפילו שריון לדתיים, וכך נשארנו רק עם כיפות אדומות.

תוצאות הבחירות המקדימות בעבודה אמורות היו להתפרסם ביום שישי בשעה 07:00. אחר כך נדחה פרסומן לשעה 10:00. הפעילים הגיעו בזמן להכרזה, אבל לשלי יחימוביץ' לא בער. הזמן הוא רק המלצה, ואפילו שמדובר ביום שישי קצר ושבת אוטוטו נכנסת לא ממש הזיזה ליו"ר. ערוצי הטלוויזיה ששידרו שידור חי משעה 10 אמרו נואש, ובסביבות 11:30 חזרו ללוח השידורים הרגיל. רק בשעה 12:00 הואילה בטובה לעלות לבמה ולנאום. דבר אחד בטוח: במצע העבודה לכנסת לא יהיה סעיף של עמידה בזמנים.

לא בדקתי מה אומר החוק על סקרי בחירות, אבל אני יודע מה צריך להיות כתוב בו – שבסקר טלפוני חובה להקריא לנשאל את כל שמות המתמודדים אלא אם כן הוא יודע בוודאות למי יצביע. גם לנשאלים באינטרנט חייבים להציג את שמות כל המפלגות, לפי סדר הא"ב. אם כבר דמוקרטיה- אז עד הסוף.

גם כאשר מציגים סקרים בעיתון, מופיע איור של יו"ר המפלגה בראש העמודה. אבל גם כאן יש אפליה. אם במקום איור של יו"ר שס היינו מקבלים לוגו עוד איכשהו היה אפשר להבין שזה המחיר שאותו משלמת מפלגה תלת ראשית. אבל מה כל כך קשה לצייר את נפתלי בנט, שבחלק מהסקרים אפילו עוקף את שס?

כך נשמעה השבוע שיחה שהייתה לי עם סוקרת מיואשת:
היא: שלום
אני: שלום
היא: מדברת --- ממכון דחף. אנחנו עורכים סקר בנושא אקטואלי. תוכל להקדיש לנו כמה דקות מזמנך?
אני: כן
היא: טוב, תודה (צליל ניתוק)

יעקב כץ (כצל'ה), שרץ לכנסת ברשימת יחיד, עושה לציבור הדתי את מה שעשה חיים אמסלם לשס. אבל בעוד שהמניע של אמסלם להתפצלות הוא אידיאולוגי, אצל כצל'ה אלו שיקולי אגו. זה לא מנע ממנו לפזר בשבועות האחרונים הצהרות על חשיבות האחדות במפלגות הדתיות, ובאחד השידורים רק לפני חודש וחצי הבטיח שמיכאל בן-ארי ירוץ עם שאר הסרוגים באותה רשימה. "אנוכי אערבנו, מידי תבקשנו", הבטיח. אבל בנקמנות אין על כצל'ה. הוא כבר יודע שלכנסת הבאה לא ייבחר, אז למה הוא לא מצטרף ותומך באיחוד? פשוט כי כך עובד ההיגיון של אנשי נקם: מוכנים שיעקרו להם עין אחת, ובלבד שלשני יעקרו את שתיהן.

אבי בלום מרשת השבועונים של קו עיתונות דתית מדווח על חשש במפלגת שס מאיחוד של אחרי הבחירות בין הבית היהודי לעם שלם. בשס חוששים כי איחוד שכזה יגזול מהם את ההגמוניה באחד משלושת התיקים שהיו נתונים עד היום לשליטתם – שיכון, פנים או דתות. האם בממשלה הבאה נראה את נפתלי בנט מכהן באחד התיקים הללו? ימים יגידו.

מצעד בקשות הסליחה של תושבי הדרום ואחרים מעמיר פרץ על כך שבימיו כשר ביטחון קידם את מערכת כיפת ברזל, מעיד יותר מכל על הזיכרון הקצר של הציבור. אחרי שתושבי הדרום התנצלו בפניו, האם לא הגיע הזמן שיתנצל בפניהם על תמיכתו הנלהבת והצבעתו בעד תוכנית ההינתקות שהביאה עליהם את הטילים מעזה?