שמתי פעמיי אל עבר "היכל השפע" של החברה הישראלית - "
קניון עזריאלי" בתל אביב. בסך-הכל חפצה נפשי להחליף הבטריה/הסוללה באחד משעוניי הרבים.
כדי שאוכל להתברך בשעון, אשר זה מכבר הפך לאביזר אופנתי, יותר מאשר התפקיד ההיסטורי, אשר היה לו - להראות, להציג את השעה היעודה לבן אנוש שיכוון את עתותיו - אצתי רצתי אך לשווא. לא נמצא שען, ולו אחד, אשר יחליף הסוללה.
מרבית החנויות בקניון ההומה אדם מעוניינות למכור שעונים ושאר אביזרים אשר יאירו לי את הזמן, השעה והמועד. אין הן מעוניינות לעסוק בזוטות, כגון החלפה או תיקון השעון באופן מיידי ועכשווי, אלא משגרות השעון המקולקל אל החברה המעניקה שירותי תיקון לאותם שעונים שהתעייפו ופסקו מלכת.
בעידן בו כולנו צמודים לאייפון, לאייפד, לטאבלט ולעוד מיני מובילים טכנולוגיים, מתנתקים חלק ניכר מהאנשים מהשעונים המסורתיים, אשר הציגו בפנינו את השעה. בעידן בו כולם אצים רצים, אל הבלתי נודע, אין צורך בשענים רבים, שכן בדרך-כלל ניתן במחיר התיקון לרכוש שעון חדש.
גלי נוסטלגיה הציפוני כאשר חיפשתי את אותם בעלי מקצוע, אשר מצטיירים כאילו הזמן עמד מלכת במקומותינו. אצתי רצתי לקניון רמת גן, והפלא ופלא - מצאתי מספר חנויות אשר אף מחליפות את הסוללה בשעון אותו התאוויתי להניע שוב, כאילו אני נמצא במנהרת הזמן.
כאשר הוכנסה הסוללה המיוחלת אל תוכו של השעון, נזכרתי שהזמן הוא בעצם מושג יחסי, ואנו נעים בזמן בו אנו תלויים, אך מדי פעם מנסים לא להיות תלויים בו, עם שעון ובלעדיו.
