כלכלה שמצניחה מאות אלפי בני אדם - כיום, עכשיו זה רשמי, ניתן לאמוד את מספרם במיליון וחצי - אל מתחת לקו העוני היא לא רק כלכלה בלתי אנושית; היא גם, אולי בעיקר, כלכלה בלתי כלכלית.
עד לאחרונה היה העוני בעייתם של העניים. עם התפשטותו כמגפת ארבה הוא הופך להיות גם בעייתם של העשירים. עושר מנקר עיניים לא יוכל לשכון לבטח במשכנותיו, כאשר בסמוך לו מתגוללים בייאושם המון עניים מרודים.
העשירים לא יוכלו להמשיך להיספן בטירותיהם המבוצרות כאשר בחוץ מתמוטטים המעמדות הבינוניים והמעמדות הנמוכים הולכים ויורדים עד מתחת לכל קו אדום, בוודאי מתחת למפלס הכבוד.
העוני לא רק מרושש את החברה. הוא לא רק מפורר אותה. הוא קורע ומרסק אותה.
העוני הממאיר, הסופני, עוניים של אנשים שאין להם שום סיכוי להיחלץ ממנו, הוא איום אסטרטגי על קיומה של המדינה. הוא מחלחל, כרעל, אל הרקמות הרכות, אל התאים הקטנים, נמהל במחזור הדם, מוסיף לו כדוריות שחורות של ייאוש.
העוני המשפיל הזה אינו רק אות קין על מצחה של החברה. הוא ארס צפעונים בגופה.
אפשר להתכחש לו. אפשר להזים אותו. אפשר להערים עליו. אפשר להגיד שעוני הוא עושר. אבל אי אפשר להימנע מפגיעתו הרעה. האמת, מרה ככל שהיא, תכה בפנים, תחבוט בפרצוף. העוני יקום גם על העשירים. סופו שהוא ירושש גם אותם.
