אורח חיים ראוותני ומנקר עיניים נחשב לתופעה שלילית מאז ומעולם. נראה שלצד קיום התופעה, תמיד ניתן היה למצוא את מי שיפנה את האצבע המאשימה ויגנה אותה. היהדות, למשל, תמיד קידשה את הצניעות והענווה. רבי שלמה אבן גבירול נהג לומר "בקש מה שאתה צריך לו, ועזוב מה שאינך צריך לו, כי בעזיבת מה שאינך צריך לו - השגת מה שאתה צריך לו".
בישראל המודרנית, הצניעות והענווה היא מצרך נדיר. בחברה מערבית, תחרותית ומשגשגת כלכלית, התרברבות בהישגים זה עניין שבשגרה. ואנחנו, מצידנו, אוהבים לקטר על כך. כולנו אוהבים לקרוא כמה כסף השקיע תשובה בחתונה של בן הזקונים שלו, אלעד, או כמה כסף עולה דירתו של שר הביטחון לשעבר,
אהוד ברק, ולצקצק בלשוננו תוך כדי. בחלק מהמקרים, יהיה זה מתוך ערך אמיתי לענווה ומידות טובות. במקרים אחרים (ברוב המקרים, בואו נודה בזה) יהיה מדובר בקנאה.
התקשורת הישראלית רבות בסוגייה זו, תוך השוואה מתמדת למדינות העולם. בד"כ נשוא הכתבה יהיה איש ציבור כזה או אחר, ותמיד המגמה תהיה להראות כמה שנבחרי הציבור שלנו ראוותנים, לעומת הקולגות שלהם בחו"ל. למשל, יראו לנו כיצד נוהג נשיא צרפת בסיטרואן משפחתית פשוטה, בעוד ששרינו, תאבי הבצע, מתעקשים להתרווח בוולוו עם מושבי עור. כאמור, ההשוואה תמיד תהיה חד-צדדית, שהרי "אין בשר" בהשוואה למדינות מערביות אחרות, שיוציאו את המיניסטרים שלנו באור יותר חיובי. כמובן שגם התמונה המוצגת אף פעם לא תהיה שלמה, שהרי עלות תחזוקת הסיטרואן של נשיא הרפובליקה, מתגמדת אל מול עלות האחזקה של ארמון האליזה.
בשבוע האחרון, פורסמו שתי כותרות (לפחות) שעסקו בנושא. הראשונה, לכאורה אמורה לזכות את גיבור הכותרת בפרס ה"חברתיות"- שר האוצר,
יאיר לפיד ויתר על רכב השרד שלו ועל הנהג, שמגיע לו על-פי חוק, לטובת רכבו הפרטי וכישורי הנהיגה שלו עצמו. הכותרת השנייה הופיעה בכל אתר חדשות ישראלי חשוב, כאילו הייתה בשורה על גילוי התרופה לסרטן. הכותרות זעקו - שר הביטחון, משה יעלון, טס במסוק צה"לי לחתונת בתו.
גיבור ואנטי-גיבור
לצד מסע הצלב שאותו מנהלת התקשורת כנגד הצודקת בפזרנות, ראוותנות וניקור עיניים, התפתחה תופעה פסולה לא פחות- צדקנות יתר. אט אט הפכנו לחברה צדקנית, שבה הנראות חשובה יותר מהתוכן. בעולם מהיר שבו "המדיום הוא המסר", מחוות מוחצנות של אנשי ציבור הם חזות הכול. כך מצטייר לנו הגיבור- יאיר לפיד והאנטי גיבור- בוגי יעלון.
השבוע פרסם ח"כ לשעבר כרמל שאמה הכהן בדף הפייסבוק שלו התייחסות להחלטתו זו של שר האוצר וכתב כי "הדבר הכי יקר ונדיר לאיש ציבור ובטח לשר אוצר הוא זמן עבודה ואנרגיה אישית. לציבור שווה לממן הרבה יותר מרכב ונהג ובלבד שהשר ינצל את השעות הרבות בדרכים לקריאת חומרים, הכנה לדיונים, שיחות טלפון ועוד, מה עוד כשאתה עובד 16-18 שעות יום אחר יום זה לא אנושי ואפילו קצת מסוכן".
אחד המ"פים ששירתתי תחתיהם בסדיר היה אומר "יש דוגמה אישית, ויש דוגמה טיפשית". מדינת ישראל לא תרוויח מהחלטתו של לפיד לוותר על הנהג שלו, כשם שהיא לא תרוויח מהחלטתו לוותר על מזכירתו לטובת הקלדה עצמית של מסמכים ומענה לטלפונים בלשכתו. זמנו של שר האוצר יקר מפז, ולכן זמן זה צריך להיות מנוצל כראוי. אנשי השירות שעומדים לשירותו של השר נועדו למקסם את הרווח של המדינה מזמנו של השר. לעיתים, קיצוץ באנשים אלה יכול להיות בזבזני יותר כלפי הציבור מאשר העסקתם.
מה באשר ל"פרשת המסוק", האם באמת שר הביטחון מזלזל בכספנו רק טובת הנוחות האישית שלו? מהדורות החדשות ניהלו דיונים קולחים שבהם עסקו בחישובי עלויות של אלטרנטיבות להגעה לחתונת ביתו בקיבוץ גרופית. יש פרשנים שהציעו לטוס ב"ארקיע", בעוד שהאחרים הציעו לקצר את יומו לטובת נסיעה ברכב. כמובן, שהמספרים שנזרקו לחלל האוויר לא אומתו על-ידי שום גורם, וכמובן שלא נלקחו בחשבון עלויות נוספות, כגון אבטחה (שר הביטחון הוא מהדמויות המאובטחות ביותר בארץ).
אבי בניהו, שהיה דובר צה"ל עד לפני מספר שנים, שפך אור על מה ש(כנראה) הוביל להחלטת שר הביטחון יעלון לטוס במסוק לחתונת בתו. "ימי חמישי", כתב בניהו בדף הפייסבוק שלו, "הם הימים של הדיונים המבצעיים והמודיעיניים שמקיים שר הביטחון... זהו יום עמוס במיוחד שכולל פ״ע עם הרמטכ"ל, דיון אישור מבצעים וגיחות אוויר מעבר לגבולות ישראל, הערכת מצב אזורית עם הרמטכ"ל, אמ"ן, שב"כ ומוסד, פ״ע עם מנכל משרד הביטחון".
במדינת שאיומיה הביטחוניים מתרבים ומשתכללים משנה לשנה, תפקיד שר הביטחון דורש זמינות ברמות הגבוהות ביותר. בעוד שזמנו של שר האוצר נמדד בכסף, זמנו של שר הביטחון יכול להימדד בחיי אדם. אני תוהה כיצד היו מגיבים כלי התקשורת לידיעה, לפיה ביטל שר הביטחון דיון עם המטכ"ל ערב הפיוס עם טורקיה, תוך כדי התפרעויות פלשתיניות באיו"ש ולאחר ביקור הנשיא אובמה, רק כדי לנסוע ברכבו 200 ק"מ דרומה כדי לרקוד בחתונת ביתו. לא יהיה זה מוגזם לשער שצקצוקי הלשון של "מיטב פרשנינו" היו רמות אף יותר.
הדיון בנוגע להתנהלות הכלכלית של נבחרי הציבור בישראל הוא דיון ראוי וחשוב. כסף אכן "מסמא עיני צדיקים", קל וחומר כשמדובר בכסף ששייך לציבור. עם זאת, עלינו לזכור שנבחרי הציבור שלנו נבחרו כדי לתת לנו את השירות הטוב ביותר ולעיתים הרדיפה שלנו אחרי הענווה והצניעות עושה את הפעולה ההפוכה. מצופה מנבחרי הציבור שלנו להיות צנועים, אך מחוות פופוליסטיות אינן הפתרון. במילותיו של הפילוסוף הגרמני, ארתור שופנהאואר "כשהצניעות נמצאת באדם בינוני הריהי בחזקת יושר; כשהיא נמצאת באדם גדול הריהי כבר בחזקת צביעות."
