ההתקפה החריפה של ה"רב הראשי" - מר
יונה מצגר, על הציבור החרדי ובמיוחד על אלה ששהו ב"גן סאקר ב"יום השואה" הייתה יותר לשם הפרוטוקול הפוליטי של האיש הזה, לפני השמעת "שירת הברבור" שלו, ולאוו דווקא זעקה אמיתית מעומק הלב. אני בהחלט יכול להבין יהודים חילוניים - שלא חונכו מעולם בדרך דתית, מדוע הם כועסים על כך שהיהדות החרדית איננה שותפה ל"יום השואה" או להבדיל ל"יום העצמאות. היהודים הללו לא למדו מעולם מה מותר ומה אסור לעשות בימי חודש ניסן או להבדיל בספירת העומר.
מצגר - האחרון שיש לו זכות לביקורת
אני יכול בהחלט להבין יהודים שלדעתי הם חוטאים אך הם מאמינים ודבקים בדרכם מתוך אמונה משלהם ומבלי להכיר אמת אחרת. אבל אלה המאוסים עלי הם הצבועים שעושים מעשה זמרי אך דורשים שכר קנאות כפינחס הכהן. יונל'ה מצגר הוא בשבילי הדוגמה המרכזית לאותו סוג אנשים צבוע שמאמין שכולם יותר טיפשים ממנו ולכן יאמינו לנאומיו.
למילים "חילול השם" יש משמעות רצינית מכדי להשתמש בהן בכל פורום כדי לרצות כאלה שאולי יאריכו למצגר עוד קדנציה של עינוגי טיסות ושינה במלונות היקרים ביותר בעולם. לפני שאגש לדיון על אלה ש"חגגו" בגן סאקר או לא עמדו בדום ואח"כ אמרו תחנון ב"יום העצמאות", ראשית עלי לקבוע כי האחרון שיש לו זכות להעביר בקורת על כל אלה הוא מר מצגר, ועוד במילים "חילול ה".
כשביהדות מזכירים את צמד המילים המטרה הראשית היא לקבוע תוכחה על אדם דתי המבזה את מראהו הדתי במעשים הנוגדים את היהדות כהלכה וכהשקפה צרופה. גם אם קיים ויכוח על מה שאותם יהודים חרדים עשו בגן סאקר בי"ם הרי שהם בודאי לא נצפו במעשי תועבה לאור יום וכמובן שלא הטרידו מינית צלמים זרים בשולי כנס רב-דתי במערב אירופה. אותם יהודים לא נתפסו בחילול שבת בבוקרשט בירת רומניה ולא ביקרו בקזינו הרומני במוצאי אותה שבת. אותם יהודים לא נתפסו אוכלים טריפות ונבלות בחו"ל והם לא הטרידו מינית מלצרים בחתונות. למי שנחשד בכל אלה והפרטים נחשפו בתקשורת אך הוא לא הגיש מעולם תביעת דיבה בנושא, עדיף שלא יוציא על דל שפתיו את צמד המילים "חילול השם" ביחס לאחרים.
"כמו שחילוניים מסרבים לומר תהילים"
מה שקרה בגן סאקר השנה קרה גם לפני שנה, שנתיים ועד לימים שהמדינה הזו הוקמה וזה ימשיך לקרות (זו איננה דווקא המלצתי...) כל עוד הכפייה החילונית - נורמטיבית היא כל כך אבסולוטית. מי שלא עמד בעבר בצפירות ימשיך לא לעמוד בעתיד ומי שלא חגג את "יום העצמאות" ימשיך בדרך זו ולא יעזרו כל ההסתות וההתלהמויות של שדרנים ועיתונאים נמוכי קומה וחסרי חשיבה רוחנית יהודית כגבי גזית או
ירון לונדון. הסיבה לכך יותר פשוטה ממה שאתם חושבים. כשהקימו את המדינה הרי שקברניטיה לא האמינו שלאחר שני עשורים עוד יוותרו דתיים.
דוד בן-גוריון - האיש שסיים את חייו במדבר, צפה כי "התפילין יונחו בעתיד במוזיאון". הלגיונות של אותו בן-גוריון דאגו לקלוט את העליות מעדות המזרח היישר ל"כור ההיתוך" הציוני שבו ה"מהותך" הדתי ממרוקו או מתימן הופך לחילוני - "קליטה" שלוותה בגזיזת פאות ואפילו חטיפת ילדים. ה"שומר הצעיר" ואנשיו "התלבשו" על ילדי הפליטים מהשואה וכבר בטהרן הרחוקה האכילום חזיר ביום הכיפורים. וכמובן שבמהלך השואה המרה לא הועברו כמעט אי אלו סרפיקאטים להצלת יהודים חרדים מאירופה - וזאת גם על-פי עדות מוקלטת של נתן שוולב, שהיה ממונה על הסרפיקאטים לניצולים בימי השואה המרה. לכל אותם אנשים וגופים היה משום מה ברור כי הדת היהודית תיעלם ועימה אפילו אלה עם ה"כיפות הסרוגות".
ולכן לא פלא הוא כשחשבו לקבוע יום שיציין את השואה האנשים הללו לא קבעו אותו בתקופה שאמנם מותרת אבלות ולא בסוף חודש ניסן, ששם אסורה האבלות. לא פלא הוא שבן-גוריון קבע את "הכרזת המדינה" לתקופת ספירת העומר, שבה אסורה כל שמחה. מסתמא שבן-גוריון וחבריו אפילו לא ידעו דבר וחצי דבר על האסור והמותר על-פי דת אש למו. אבל מאז ועד היום עברו שנים רבות והמים החיים של היהדות שטפו בחזרה את כלל ישראל והשיבו לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כמו שחילוני לא מצפה להזדעזע מכאלה שמצטלמים בחוף הים עם גלידה ביום הכיפורים הקדוש, אזי, מדוע שאני אזדעזע מה"מנגלים" של גן סאקר?! כמו שחילוניים מסרבים לומר תהילים לעצור כל נגף וכל צרה הרי מדוע שאני אזדעזע אם מישהו "משלנו" לא עמד בדום של צפירה נוכרית?! כמו שבפסח ובשבועות החילוניים ה"קשים" טסים לחו"ל ואינם חוגגים את מועדי ישראל מדוע שאני אחגוג את "יום העצמאות" ממצוות?!
בדיוק כמו שההמנון הציוני אינו מתאים את מילותיו לציבור הערבי כך גם סמלי ה"דת הלאומית" נוגדים את היהדות. 65 שנה לאחר הקמת "מדינת מגדל בבל בנוסח אחיד" מישהו מההנהגה צריך להתעורר בבוקר ולהבין שצריך להכניס שינויים ב"סמלים הלאומיים" וכי הללו - שנקבעו לפני עשרות שנים ע"י מיעוט עדתי , לבן וחילוני , חייבים להשתנות ולהפוך לפרולוריליסטיים. הסיפורים על "כפיה דתית" הם בימינו עורבא פרח. ישנה במדינה הזו כפיה חילונית אך כמו שנאמר ב"הגדה של פסח" הרי שלמרות שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו הרי שהקב"ה מצילנו מידם.
אין זמן מיותר לעמוד בצפירה נוכרית
כדי להמחיש את אטימות החילוניות לרגשות הדת - גם כשמדובר ב"אירוע משותף", אביא לפניכם דוגמה מאמצע שנות ה-90, שבטוחני שגם כיום קיימות עוד רבות כדוגמתה. באמצע שנות ה-90 התקיימה בעיר רחובות אזכרה לחיילי הצבא שנהרגו מאז קום המדינה. באותן שנים כינה כסגנית ראש העיר גברת בשם מלי בר שנמנתה על מפלגת מר"צ. הגב' הזו הייתה ממונה גם על תחום התרבות בעירייה ונבחרה לרכז את טקס האזכרה. בתיאום מוקדם בינה לבין ראש העיר והרב הראשי של העיר - הרב שמחה קוק, סוכם כי מיד לאחר עמידת הדום והישמע הצפירה יעלו ילדי מקהלת "בני עקיבא" ויקראו פרקי תהילים לעילוי נשמות ההרוגים. לאחר שהטקס החל ולאחר שנגמרו הנאומים אומנם נשמעה הצפירה אך לאחריה לא עלו ילדי "בני עקיבא" לקרא תהילים - בטקס שיותר ממחצית ההורים השכולים היו דתיים, משום שגב' מלי בר מנעה זאת בטענה כי "אין לנו זמן מיותר לקרוא תהילים".
מאחר שמלי בר ושכמותה אינן לבד ואין אינן "מיעוט מבוטל" הרי שגם לי "אין זמן מיותר" לעמוד בצפירה נוכרית, להשתתף ביום אבל שנופל בימים שמחים ולשמוח ביום שמחה שנופל בימי האבל, ובטח לא אחד כיונה מצגר ילמד אותי ושכמותי מהו "חילול השם".
