בממשלה מתוקנת של מדינה מתוקנת ראש הממשלה אמור לתפקד כמבוגר האחראי ולקבוע את מדיניות הממשלה. הדברים נכונים שבעתיים אם בממשלה מכהנים שר אוצר טירון, או שרת משפטים/חוץ (מחק את המיותרת), שניסיונה מעיד עליה שאין לה הכישורים לתפקידים אלה. כאשר יש קלקולים בממשלה, על ראש הממשלה לתקנם. זו אחריותו.
למרבה הצער נראה לעתים שראש הממשלה
בנימין נתניהו זז הצידה והותיר את הטיפול בבעיות התקציב לשר האוצר
יאיר לפיד ולשרת המשפטים/חוץ
ציפי לבני. התוצאה: שר האוצר מוביל לתקציב גירעוני הרפתקני ושרת המשפטים/חוץ קופצת על "היוזמה הערבית" כמוצאת שלל רב, ללא מחשבה ובלי להבין שמדובר באותה הגברת בשינוי אדרת, אותה שאיפה ערבית לחיסול מדינת ישראל, הפעם באמצעות "פתרון" שתי המדינות.
למרבה הצער נראה לעתים שראש הממשלה בנימין נתניהו נוקט בגישה של "ישחקו הנערים לפנינו", אולי בתקווה שייכשלו כצפוי ולא יקראו עוד תיגר על מנהיגותו. לפיד טרם נכשל. לבני היא כבר שור מועד: היא השאירה אדמה חרוכה מאחוריה במשרד החוץ ובמדיניות החוץ. כישלונם של השרים הללו איננו רק כישלונם. כישלונם הוא גם כישלונו וכישלון ממשלתו, ועל כן גם כישלון מדינת ישראל. אין פלא שמי שמביעות תמיכה בצעדיהם המפוקפקים וההרפתקניים של השרים הנ"ל הן מנהיגות מפלגות השמאל הקיצוני יותר והקיצוני פחות,
זהבה גלאון ו
שלי יחימוביץ'.
ראש הממשלה אינו יכול להיעלם, או להתעלם, או להיות נוכח-נפקד, או להפקיר את הבמה לאחרים. הוא מי שאמור להיות המבוגר האחראי. זה תפקידו. טוב יעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו אם ייקח את המושכות לידיו, יקרא את שריו הנ"ל לסדר, ויתפקד כשר-על לענייני כלכלה וכשר החוץ, תפקיד שהוא הנושא בו באופן רשמי.
ולחלופין, אם ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ינהג כך, הוא לא יוכל לטעון בעתיד שלפיד ולבני נכשלו. כישלונם הוא כישלונו וכישלון מדינת ישראל.
