אחד ההיבטים העצובים של פסטיבל "השלום" - ששוב עלה לכותרות - הוא הפגיעה בשלטון החוק. במטרה לרצות את הפריץ מרמאללה כדי שהלז יואיל בטובו לבוא לשיחות על קבלת ארצנו מידינו, ועל-אף שהפריץ מן הבית הלבן סרב לתרום גם הוא מחווה מצידו - שחרור יונתן
פולארד, שאיננו רוצח מתועב - ראש הממשלה התקפל והסכים לעשות מחווה מיותרת ולשחרר רוצחים שפוטים. זהו עוד פרי באושים של עסקת שליט המפוקפקת: האתנן לחמאס "מחייב" איזון בדמות אתנן דומה לאחיו התאום של החמאס, שרק בישראל ההזויה נחשב ל"מתון", בעוד שלמעשה הוא חלק בלתי נפרד מציר הרשע.
במדינה מתוקנת, השר הממונה על מערכת אכיפת החוק היה קם על רגליו, מעמיד את ראש הממשלה על טעותו, ומונע ממנו לפגוע פגיעה כה חמורה במערכת המשפט, נוסף על הפגיעה בכוחות הביטחון שהסתכנו לשווא ללכוד את הרוצחים, ונוסף על הפגיעה ברגשותיהם של אזרחי ישראל בכלל ושל משפחות קורבנות הטרור בפרט. לא כך במדינת ישראל, שבה צרת המשפטים דוחפת לכיוון ההרפתקני, הכולל בין השאר צפצוף על מערכת אכיפת החוק.
במדינה מתוקנת, השר הממונה על מערכת אכיפת החוק היה קם על רגליו, ומתקומם כנגד השלום החזירי, המתבסס על גירוש גזעני של רבבות מאזרחי ישראל מבתיהם בארצם. צדקנים וצבועים יאמרו שאין מדובר בגזענות כי מדובר על ישראלים ולא על יהודים. אבל, אותם צדקנים וצבועים יודעים כי אין הכוונה לערבי שהעתיק את מקום מגוריו מטייבה לשכם, למשל. לא כך במדינת ישראל, שבה צרת המשפטים היא המייצגת את השמאל הגזעני בממשלה.
במדינה מתוקנת, השר הממונה על מערכת אכיפת החוק היה קם על רגליו, בעיקר כאשר היועץ המשפטי לממשלה ישן על משמרתו, ומוקיע את המטיפים הגזעניים לפינוי-פיצוי של אזרחי ישראל (כאמור, יהודים) במסגרת הטיהור האתני של יהודה ושומרון. יש להניח שהיועץ המשפטי לממשלה וצרת המשפטים לא היו שותקים אילו היה מישהו מציע פינוי-פיצוי לערבים אזרחי ישראל כדי שיתפנו מבתיהם בגליל או בנגב במסגרת חזון "הם שם ואנחנו פה". אבל, כאשר מדובר בטיהור אתני של אזרחי ישראל (כאמור, יהודים), הכל מותר, ובלבד שמולך "השלום" יקבל את ליטרת הבשר והדם שלו. כמובן שכל מעשה אוטו-אנטישמי זוכה למחיאות כפיים מצד האנטישמים באירופה.
במדינה שבה צרת המשפטים דוחפת להרפתקנות אובדנית - לעזאזל שלטון החוק! - גם שלטון החוק הולך ונרמס, הולך והופך לקורבן "השלום".
