|
|
התבועת לא עמדה בנטל הוכחת הבטחת הנישואין [צילום: AP]
|
|
|
|
|
רקע:
הצדדים ניהלו רומן, אשר בעקבותיו עזב הנתבע את ביתו והתגרש מאשתו. כתוצאה מרומן זה, נכנסה התובעת להריון, אשר לא היה רצוי מבחינת הנתבע, והוא עזב את התובעת ונישא בשנית לאשתו. התובעת טוענת כי הבטיח לה כי יתחתן עימה, ועל כן דורשת פיצוי, דמי מזונות משקמים עבורה, ודמי מזונות עבור הבת שנולדה להם. הנתבע מתנגד.
טענות התובעת:
האם טוענת כי הנתבע הבטיח לה כי ינשא לה, ועקב כך אף התגרש מאשתו. לטענתה, רק מאחר שנכנסה להריון- עזב אותה הנתבע, שכן לא שעתה לבקשתו להפסיק ההריון. התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בשל הפרת הבטחת הנישואין. כן נטען כי היא זכאית למזונות משקמים ודמי הסתגלות כתוצאה מהקשר ביניהם, ולמזונות עבור הבת.
טענות הנתבע:
ביחס למזונות הבת, הנתבע טוען כי מדובר בגניבת זרע, שכן התובעת אמרה לו כי אינה יכולה להיכנס להריון. ביחס להבטחת הנישואין נטען כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לצורך הוכחת קיומה של הבטחת נישואין שהופרה. כן נטען כי לתובעת לא נגרם כל נזק כלכלי כתוצאה מהקשר, והיא עומדת להינשא בשנית.
ביהמ"ש פסק:
על צד הטוען להפרת הבטחת נישואין להביא ראיות כבדות על-מנת לתמוך בטענתו. עליו להוכיח כי אין מדובר ב"דיבורים בלבד" אודות הנישואין, אלא להביא ראיות ומעשים בפועל שנעשו לצורך קידום הבטחה זו. לא כל אמירה או הבעת תקווה הינה בגדר הבטחת נישואין.
ביהמ"ש קבע כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחה זה, שכן לא הצליחה להוכיח כי האמירות ביניהם אודות נישואים עתידיים התגבשו לידי אמירה מחייבת המצדיקה פיצויים.
בנוסף, התובעת מצויה בקשר חדש והיא עומדת להינשא, ועל כן לא ניתן לומר כי נגרם לה נזק המצדיק פיצוי.
ביחס למזונות משקמים, הרי שהצדדים לא נשאו ועל כן על התובעת להוכיח כי היה ביניהם הסכם בכתב או מכללא לפיו הנתבע יכלכל אותה, אולם היא לא עמדה בנטל הוכחה זו, ועל כן טענה זו נדחתה.
ביחס לתביעת מזונות הילדה הרי שמאחר שהנתבע הודה כי זוהי בתו, הרי שעליו לשלם עבורה מזונות מתוקף הדין האישי, אף אם אינו נשוי לאמה, וחרף טענותיו בדבר גניבת זרע.
