כולנו בישראל ממתינים לתוצאות השיחות המדיניות עם הפלשתינים, המשא-ומתן טומן בחובו אינספור פערים שנראים בלתי ניתנים לגישור. גם לאלה מחוגי הימין, שלא מאמינים שיצא דבר מכך, יש טעם להמתין בסבלנות. אך מרחפת השאלה האמיתית, האם באמת פניה של הממשלה לשלום, וזאת לאור פרסום מפת העדיפות הלאומית, והכרזה על בניית 1,200 דירות בירושלים ובהתנחלויות.
ואכן, מתעורר החשד, שהממשלה למעשה נגררה בכוח לשיחות השלום ולא הייתה רוצה בהן, אך לא הייתה ברירה, וכעת בסך-הכל מנסים "לתקן" את המצב בכל מיני הכרזות ותעלולים אשר חרף ההסכמות והתנאים להתחלת השיחות, מתחילים לכרסם בתהליך שהחל רק עתה.
כי אם לתהליך היו שתי עיניים, דומה הדבר, שאנו תוקעים אצבע בעין אחת של התהליך בהכרזה על אזורי עדיפות לאומיים, וכעת בהכרזת הבנייה של שר השיכון אריאל, אנו תוקעים אצבע לעין השנייה.
בכלל לא ברור למה הוציאו לאור את מפת העדיפות כעת? לא יכלו להמתין פחות מתשעה חודשים, המועד לגמר שיחות השלום? ומדוע נכנסו למפת העדיפות גם ישובים מבודדים, שנראה בוודאות, שהם לא ייכללו בהסכם הסופי, אם יהיה?
לא מן הנמנע, שהממשלה הזו שמה לה מטרה, להקשות על הכל עד שיגיע הפיצוץ של השיחות. למרות שהשיחות הן גם אינטרס ישראלי.
