צונאמי עיתונאי

כשפירסמתי בשבוע שעבר תמיכה בהכללת התנחלויות ברשימת "אזורי עדיפות לאומית", הזכרתי את נחום ברנע כאחד האחראים להסתה נגד מפעל ההתיישבות. גם בטורו האחרון בשבת לא איכזב. לדבריו, ההחלטה האירופית להחרים פעילות ישראלית מעבר לקו הירוק "חושפת את מחיר המשך הנרמול של הבנייה בהתנחלויות". לכאורה, גם יישובים ערביים, בדואיים וקיבוצים לרוב, שהוכללו ברשימה, יכלו לזכות בהאשמה הבזויה כמי שתפסו את מקומן של קריית גת ואשקלון, אבל רק המתנחלים זכו לכותרות מסיתות, שכן מה שמפריע לשמאל הוא ה"נרמול של ההתנחלויות".

ברנע הקדיש חלק ניכר מחייו למלחמה באחיזתה של מדינת היהודים בליבה ההיסטורי של ארץ ישראל. אם להשתמש במונח חביב עליו, ברנע הוא אדם "מסוכן" (ביטוי השמור אצלו לאנשים הנראים נורמטיביים, אבל פוליטית חושבים אחרת ממנו), מכיוון שהוא מסמן לחסידיו את כיוון ההסתה. האירופאים אינם עיוורים למגמה הקבועה בקרב מה שהם מזהים כאליטה הישראלית, שבחלקה פועלת אצלם נגד ישראל. התוצאה היא החלטת האיחוד.

מה לא ניסה השמאל הישראלי כדי לברוח מלב הארץ, להימלט מ"העוקץ האפוקליפטי" של המשך אחיזתנו בשומרון, יהודה וכמובן ירושלים העתיקה? צונאמי מדיני וכלכלי ומלחמתי ואפרטהייד וחרמות וקונמות ושידולים והסתה.

"התנחלויות במקום שכונות" אינן מספיקות לברנע; את זה טחן עשרות שנים עד שהאמירה השקרית הזאת הפכה מושכל ראשון, כמו הנרטיב הפלשתיני המומצא. מבחינת ברנע מדובר ב"התנחלויות במקום מחקר, במקום היי-טק, במקום תעשיה". אנחנו עומדים להידרדר למדינת עולם שלישי אם נמשיך להחזיק בארץ חיינו. לא נקבל מענקי מחקר. צונאמי מדעי.

לאקדמיה דרכים מתוחכמות משלה להשיג מענקים מדעיים, גם כאלה שאינם לפי הספר. בכל מקרה, מענקי מחקר אינם קשורים לקשרי מחקר בין מדענים, שיוסיפו להתקיים עם תקציב או בלעדיו. יש דרכים מגוונות להיאבק במקרתיזם האירופי ולהפוך את החלטת האיחוד לאות מתה. גם בחרם הנפט ידענו לטפל בשנות ה-70, למרות ההפחדות. אבל גם אם לא, יש ערכים חשובים מכסף. מענקי המחקר המדוברים הם סכומים זניחים ביחס. ישראל יכולה לספוג את המחיר, או פשוט להרחיב את קשרי המדע עם נקודות אחרות על הגלובוס. חלק מקשרי המדע כיום מתקיימים מול סין, אוסטרליה, הודו ועוד. אירופה שוקעת מבחינה מדינית ותרבותית. התעקשות ישראלית ארוכת טווח על זכויות היהודים על ארצם עשויה לשנות את עמדת האיחוד, המתמודד כיום עם סכנות דומות.

כאושיית שמאל, ברנע ראה בכיליון לב את ההכרזה על אריאל כאוניברסיטה השמינית בישראל. יש שיאמרו: ההחלטה ההיסטורית החשובה ביותר של הממשלה הקודמת ותחילתה של הצהרת עצמאות אקדמית ואינטלקטואלית של הציבור השמרני בישראל. החלטת האיחוד האירופי סיפקה הזדמנות נוספת לדה-לגיטימציה של אריאל:

"האירופים עקבו במשך השנים בדאגה אחר זליגה של מפעלים ושל מערכות אקדמיות מעבר לקו הירוק" (גם ברנע וחסידיו עקבו). "השנה נשבר להם. הקש ששבר את גב הגמל היה ההחלטה של הממשלה להפוך את המכללה באריאל לאוניברסיטה". אהה, עד אז הם תמכו בהתלהבות במפעל ההתנחלויות. מה הסיבה להחלטת הממשלה - הרחבת מוסדות המחקר בישראל? ציונות? שבירת המונופול של השמאל באקדמיה? מה פתאום. אין מראים לאדם אלא מהרהורי ליבו: "שר החינוך דאז גדעון סער היה זקוק לקולותיהן של סיעות המתנחלים בליכוד. שדרוג המכללה באריאל היה התשלום". כמה פשוט, אוניברסיטת אריאל אליבא דברנע היא רק אתנן זונה ומחיר כלב, שוחד למתנחלים; שהרי לסער אין אידיאולוגיה ומשנה סדורה, אין השקפת עולם. ברנע לא מספר שיש לו עניין אישי נגד סער, שתפס אותו בשרלטנות עיתונאית ופירסם את טעויותיו ברבים. והוא מסיים בנזיפה צדקנית: "זאת הייתה החלטה בלתי אחראית. סער הוציא שם רע לאופורטוניזם". מעניין. האם שימוש בהחלטת האיחוד האירופי לשם הסתה נגד מפעל ההתיישבות אינו אופורטוניזם עיתונאי?