את אובמה לא מעניין כלל מה יהיה גורל "ידידותיו" במזרח התיכון, שהפצצה הגרעינית רובצת לפתחן. אותו מעניין רק הרייטינג. אחוזי התמיכה בו ירדו, וימשיכו לרדת, ככל שתוכנית "אובמה קייר" תוכח ככישלון קולוסאלי, שהותיר כעת מיליוני אנשים בארה"ב שהיו בעלי ביטוח רפואי - ללא שום ביטוח, וככל שהשפל הכלכלי שם יתעצם.
שמו לא ייחרת בין המנהיגים שהיטיבו עם עמם. להפך. אבל האמריקנים הביאו זאת על עצמם, ואין להם על מי להלין. בחירתם במי שהיה חף מכל תוכנית כלכלית או ניסיון בשלטון ובארגון, לא הייתה לנגד עיני הבוחרים. העמך, רובם מהגרים שהוא הבטיח להם קבלת אזרחות עם כל התנאים הכלולים - זה מה שהביא לו את הקולות. וכעת, המעצמה מספר אחת עומדת בפני שוקת ריקה, מבפנים ומבחוץ, והשליטה על העולם הולכת ונשמטת מידיה.
בינתיים, בוועידת ז'נבה שאך זה הסתיימה, זכו האירנים בכל הקלפים: הם בעלי כוח אטומי ויכולת להפעיל מצבור של פצצות גרעיניות תוך חודשים ספורים. שזה - כהרף עין. מאידך-גיסא - הסנקציות הכלכליות הוסרו בחלקן, הנשימה הכלכלית של אירן הוקלה, ומרוץ הזיון שלהם ימשיך בדרכו ללא הפרעות. למה? כי
למערב נוח לעצום את עיניו. עד שתגיע המכה הגדולה. והפעם, זה לא יסתיים בפצצות קונבנציונליות על כמה ספינות נושאות מטוסים בפרל הארבור. או בכמה פצצות קטנות על לונדון. הפצצה הראשונה שתישלח, תהיה מתן האות לתשובה גרעינית עוצמתית, ומכאן - הדרך קצרה עד למלחמה טוטאלית, כפי שהגדירוה נביאינו בתנ"ך - מלחמת גוג ומגוג.
זעקות האזהרה של
בנימין נתניהו נענות במשיכת כתפיים ובזלזול, בדיוק כמו אזהרות הנביאים בימי קדם. אפילו שמאלנינו החביבים, שיודעים היטב לשבש את מחשבות העם בפראזות ובמאמרים המלגלגים על דאגותיו של ראש ה
ממשלה לגורל עמו - גם בתוכם מתחילים להישמע קולות של פיכחון. חלק מהם מתחילים להתעורר מהאופוריה בה היו נתונים עשרות שנים. אך דבר אחד הם לא איבדו, יש לציין: את הכישרון המופלא לגרום לחציצת העם לחלקים, המתנגדים איש לרעהו, כשהם מוכנים ללכת עד הסוף, כל אחד עם רעיונותיו, ולו גם במחיר איבוד החוסן הנפשי של העם המאוחד, שהלוואי והיה לנו.
מה שאנו זקוקים לו בעת הזו, זה לא מי יהיה מנהיג המפלגונת הזו או האחרת. ובטח איננו זקוקים לעשרות מפלגות כדי לתפעל ממשלה.
הפירוד הזה, ה"דמוקרטי", הוא שיביא עלינו את הסוף בדיוק כשם שנפלה יוון העתיקה, בגלל עודף הדמוקרטיה, שהפכה לאנרכיה. ואם לא נשכיל להתאחד, ולשים את כל החשבונאות והפנקסנות הקטנוניות והגלותיות מאחורינו, ואם לא נתאחד כאיש אחד מאחורי ראש ממשלתנו למען מדינת ישראל היהודית, העברית, לא יהיה לנו עתיד בעוד זמן לא רב. ובגולה - לא מצפה לנו (ליורדים שכבר שם ולניצולים מכאן) גורל שונה ממה שקרה לאבותינו בספרד או באירופה של השואה. הכיבוש הזוחל של האיסלאם את אירופה, וה"דמוקרטיות" שמאפשרת לו שם להשליט את מנהגיו ותרבותו, יכפו על אירופה כיבוש דה פקטו, עוד יותר מהכיבוש הטורקי באמצע המילניום הקודם. ואז - ברור איזה גורל הם מכינים לנו.
בטרם נפתחה ועידת ז'נבה, ידעתי מה תהיינה התוצאות: כניעת אמריקה הרופסת, ונצחון האירנים. ידעתי שלנו - לא תצמח משם שום תועלת. שום ביטחון קיומי. שום הגנה אמיתית או שיתוף פעולה ביטחוני-מבצעי לא יעמוד לנו מצד בת-בריתנו היחידה או אחרות. כעת, כשהוועידה הסתיימה כפי שהסתיימה, ברור כשמש מה עתיד להתרחש.
השאלה היא מי יירה ראשון, ומה יהיה הנזק של הצד שיחטוף ראשון את הפצצה. וכן, מה יהיה ההמשך.
