סל הבריאות אושר ביום שני. במסגרת סל הבריאות הוכנסו 83 תרופות חדשות, בהן תרופות נגד סרטן, אפילפסיה, HIV ועוד מחלות רבות אשר החולים, עד כה, לא זכו לטיפול רפואי מספק עבור ריפוי, או הקלה יחסית, למצבם הקשה. בין כל הבשורות הטובות ל-115,000 החולים החדשים, אושרו הפלות לנשים בנות 20-33 בחינם, גם בשל מצוקה נפשית וללא הוכחה של סיבה רפואית. החלטה זו עוררה דיון ציבורי בשאלה האם אכן יש לאפשר הפלה לכל דורשת, או שמא יש פה מהלך של פתיחת פרצה רחבה יותר על חשבון משלם המיסים.
הדיון על ההפלות עולה על סדר היום אחת לכמה זמן כבר שנים. הוויכוח מתנהל בעיקר בין הפרימיטיביים לפרוגרסיביים. ההלכה היהודית אוסרת על הפלה מלאכותית מתוקף איסור חבלה בגוף האדם ומתוקף "לא תרצח". המתנגדים להפלה טוענים כי "זכות האישה על גופה". עצם העובדה כי יש בתוך רחמה של אותה אישה יצור חי המתפתח לא מפרידה, ככל הנראה, בין גופה של האישה לגוף העובר.
יש פה בעיה מוסרית קשה. שרת הבריאות מבנה סולם ערכים חדש, בו קיום יחסי מין לא מוגנים הוא דבר לגיטימי, שהמדינה מוכנה לטפל בתוצאות שלו. במקום להעביר לנוער שיעורי חינוך מיני ולהוזיל את מחירי הגלולות למניעת ההריון, המדינה בעצם מאפשרת לציבור להסיר אחריות, לא להשתמש באמצעי מניעה, ולשים את מבטחו בחוקי המדינה שיצילו אותו מעולל קטן וצווחן. בחברה המערבית זה כבר הפך לנורמה: נשים בנות פחות מ40 מגדלות את ילדיהן של בנותיהן הצעירות כאילו הן בעצמן ילדו אותם. איזה מן מודל מציגה השרה
יעל גרמן? האם הפקרות היא מותרת? האם נשים לא צריכות לדאוג בעצמן שלא להיכנס להריון לא רצוי?
כעת יש להפקרות הזו הכשר ממשלתי. וזה מטריד, כי אי-אפשר לעשות עם זה שום דבר. ישנם חמישה תיקים בממשלה הנמצאים במפלגות השמאל, כאשר ארבעה מתוכם אמורים לקבוע סדר יום ערכי ומוסרי:
תיק האוצר, תיק הבריאות, תיק החינוך ותיק המשפטים. שר האוצר מבצע הורדת מחירים מלאכותית למוצרי החלב, שר החינוך מתרפס בפני תלמידים שלא אוהבים ללמוד ספרות, שרת המשפטים מנהלת משא-ומתן מול אבו-מאזן, ועכשיו שרת הבריאות מאפשרת הפלה להמונים, חינם אין כסף, בחסות "וועדת סל התרופות". ועדת הסל, המגובה על-ידי משרד הבריאות, אמורה לדאוג לטובתם של החולים בישראל, למצוא פתרונות והקלות למחלות רבות. אם לשפוט לפי מהלך זה, שרת הבריאות רואה בהריון מחלה שיש לרפא אותה. אם כך, נראה שכל אחד מקרב הקוראים של מאמר זה היה בעברו גידול אלים, אשר נעלם באופן טבעי מהגוף. ברכות לאמותיכם, אשר הצליחו להתגבר על המחלה הקשה ולהקיא מתוכן את הסעיף הזה. מזעזע, נכון?
העיוות הזה, ועוד כמה איוולות שמצטרפות אליו מהמשרדים השכנים, הופך לאיטו לנורמה חברתית. כמובן, הכל על חשבוננו. הצעדים האלה נכנסים אט אט למערכת מבלי שנבחין בכך, בצורה מאוד נקייה שלא מותירה עקבות. הדבר העצוב בכל הסיפור הוא, שהתקשורת לא מקימה קול זעקה. הסיקור של סל התרופות דעך באותה המהירות בה הוא התפרסם. התקשורת לא מבצעת כאן את תפקידה כראוי. עליה לשקף את המציאות על מגוון דעותיה השונות, ולצערי במהלך זה היא חוטאת לתפקידה. הדיונים האמיתיים מתרחשים ברשתות החברתיות, אך כל עוד אין מעצב דעה המביע את עמדתו – הדבר כמו לא התרחש.
עלינו להקים קול צעקה ולצאת כנגד החלטה זו. היא פוגעת לא רק בכיס שלנו, אלא גם במהותנו, בשורשנו ובעתידנו.
