החלטת השרים לפיד ואריאל לחדש את מכירת מאגר הדירות שבמסגרת הדיור הציבורי לצורך מימון סיוע בשכירות לזכאים, כורתת את הענף שהדיור הציבורי נשען עליו ובעצם מחסלת את הדיור הציבורי בישראל.
די ברור מהתנהלות ממשלת ישראל בשני העשורים האחרונים כי אין ברצונה לעזור ולסייע בנושא הדיור לשכבות החלשות. ניכר כי הממשלה נוקטת התנהגות והתנהלות של "אחד בפה ואחד בלב" בעניין. בזמן שמן הצד האחד היא מודיעה על תוכניות להורדת מחירי נדל"ן למגורים, מן הצד השני היא פועלת להעלות מחירים.
כך גם הדבר בתחום הדיור הציבורי. הדיור הציבורי פוגע מיסודו במטרות הממשלה ובייחוד במטרות משרד האוצר להעלות את המחירי הדיור באופן כללי בישראל. זאת משום שהוא מהווה סף תחתון נמוך מאוד לתמחור דירות גם אם המדובר בדירות שמיועדות לאוכלוסייה חלשה. זה מתבטא במחיר הממוצע של דירות, בהורדה של מחירי קרקע ומשום כך הפקירה הממשלה את הדירות, את הטיפול בהן ואת הזכאים לדיור.
המגמה הזו של משרד האוצר ובכלל של הממשלה מתנהלת בשני מישורים. המישור הראשון הוא הזנחת הדירות, ייבוש הליכים של שיפוץ ותיקונים של הדירות הקיימות במאגר ע"י הפקידות - כל מי שפנה למשרד השיכון לשם תיקון תקלה או מתן סיוע לשם שיפוץ נתקל בחומה בלתי עבירה של ביורוקרטיה, אטימות וסחבת והמישור השני הוא חוסר העידכון של התקציב השנתי לרכישת דירות חדשות בתירוצים שונים ומשונים.
הממשלה משקרת - מדברים על תיקון מחדלי העבר אך בפועל מייבשים את הליך הדיור הציבורי.
בהצעת חוק הכנסת - 135, ח' תשס"ז 26.2.2007 נחשפה השיטה הדו - לשונית של קו הסחבת המכוונת שנהגה הממשלה ובאופן שבו בא הדבר לידי ביטוי - מן הצד האחד חיקוק נאור ומתקדם ומן הצד השני אי מימוש של החוק: "חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ט - 1998 להלן: חוק הדיור הציבורי, התקבל בכנסת ביום כ"ט בתשרי התשנ"ט (19 לאוקטובר 1998), אולם בשל עלותו התקציבית נדחתה תחילתו של החוק כמה פעמים במסגרת חוק ההסדרים במשק".
וכך גם קבע
מבקר המדינה לגבי הקצאת דיור ציבורי לזכאים, דוח שנתי 59ב' לשנת 2008 לחשבונות שנת הכספים 2007, עמ' 253: "בדצמבר 1999 החליטה הממשלה כי הכספים ממכירת הדירות הציבוריות יופקדו ב"קרן הדיור הציבורי". מטרת הקרן הייתה, בין היתר, מימון רכישת דירות לאוכלוסייה הנזקקת. עד מרס 2008 מכרה המדינה כ-26,000 דירות; ההכנסות ממכירת הדירות הסתכמו בשני מיליארד ש"ח בערך, אך מכספי הקרן לא הוספה למלאי הדיור הציבורי אף לא דירה אחת".
הליך כזה של אמירות פופוליסטיות שמיועדות ליצור כותרות בדבר שיקום הדיור הציבורי וחקיקה מתקדמת שנועדה לתת את הרושם שהנושא מטופל ומוסדר מצד אחד, ופעילות סותרת שנועדה לעקור את מנגנון הדיור הציבורי מבחינה פרקטית ע"י דחיות במימוש - מן הצד השני הוא הונאה. מאחר שאין הדברים מתיישבים האחד אם השני ובשכלול השנים הרבות שהדבר מתנהל הרי שניכר שיד מכוונת עומדת מאחורי הדברים.
ההחלטה האומללה של השרים לפיד ואריאל להסיט את כספי הפדיון של מכירת הדירות לזכאים לשם מתן סיוע בשכר דירה הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של הדיור הציבורי. חיסול מאגר הדירות שבידי המדינה מחד ואי ההשקעה באופן מחודש ברכישת דירות נוספות מאידך יגרום בפועל לחיסול המאגר.
ההמתנה של הזכאים שגם כך אורכת שנים רבות תוך עינוי של המערכת את הזכאים בהליכים וביורוקרטיה מזמן אישור הזכאות ועד למימוש בפועל תהפוך ללא מציאותית כלל את ההליך ובעצם בכך תחסל את הדיור הציבורי בישראל סופית.
כל זה מוכיח שהממשלה הנוכחית למרות הצהרותיה לא תביא להורדה והוזלה של מחירי הדירות ומשבר הדיור יחמיר. זאת למרות הצהרות ראש הממשלה ושר האוצר ובעצם בגללם.
