מרבית החוקרים המתייחסים אל התנועות הפונדומנטליסטיות סבורים כי מדובר בתנועות מודרניות אשר הופיעו כתגובה לתהליכי החילון והמודרניזציה. כך למשל ניסח אחד החוקרים את הפונדומטליזם ככזה שלא נולד מתוך גאווה וביטחון עצמי אלא מתוך פחד ומתחושה של מאבק הישרדות.

הדברים הללו צפים ועולים לנוכח הפגנת החרדים הצפויה להתקיים היום אחר-הצהריים בכניסה לירושלים ולנוכח השתתפות תת-המגזר החרדי-לאומי, או לכל הפחות כמה מנציגיו הבולטים, בהפגנה.

כבר בשבוע שעבר הודיעו הרבנים שמואל אליהו, שלמה אבינר, יעקב שפירא ועמי שטרנברג על השתתפותם בהפגנה. זאת, למרות שהזרם המרכזי בציונות הדתית בהחלט מדיר עצמו מן האירוע ואולי אף שמח על הסנקציות שלכאורה אמורות להינקט נגד חרדים שלא ישרתו בצבא או בשירות אזרחי. בכך, נדמה, נחתמה החותמת הסופית על היפרדות תת המגזר הזה מן הכיפות הסרוגות.

למעשה, רבני החרד"ל (החרדי לאומי) מרגישים עצמם קרובים בהרבה אל הציבור החרדי מאשר אל החילונים או אל הדתיים הלאומיים שעמדותיהם הדתיות פשרניות יותר. הגדיל לעשות הרב זלמן מלמד, ראש ישיבת בית אל, שסיפר אמש לתלמידיו שבאופן עקרוני היה רוצה להשתתף במפגן החרדי ואמר כי חלומו הגדול הוא חיבור כל "יראי השם", כלשונו, אלו לאלו.

"אני חולם לחבר את כל יראי השם. זה חלום שאני חולם עליו כל חיי - לחבר את כל חלקי הציבור - את הציבור החרדי ואת הציבור הדתי הציוני ואחר כך לחבר את כל העם כולו. אבל בתחילה - יראי השם שנהיה כולנו מחוברים ביחד. זו שאיפת השאיפות", אמר והוסיף שיש לחרדים כמה סיבות לזלזל בדתיים הלאומיים: "יש להם כמה סיבות לזלזל כי חלק מהציבור שלנו הוא לא כל כך מקפיד על קלה כבחמורה ובכל זאת מחשיב את עצמו לשומר תורה ומצוות...אז יש להם ביקורת שהיא גם צודקת".

הזיקה שחשים רבני החרד"ל אל הציבור החרדי אינה מקרית. גם החרדיות הקלאסית, בניגוד למה שראשיה מנסים לצייר, היא תופעה מודרנית חדשה למדי וגם היא ניזונה מפחד ומתחושת מאבק הישרדות.

נדמה לי שלא יהיה מופרך להעריך ולנחש שלא תהיה היענות גדולה של דתיים לאומיים להגיע אל המפגן החרדי. ראשית - מספר מחזיקי האידיאולוגיה החרדית-לאומית קטן יחסית בתוך המגזר הדתי-לאומי. מלבד זאת, "קול המון כקול שדי" ויש משקל גדול לחוכמת ההמונים וזו כבר הצביעה ברגליים לטובת הזרמים המרכזיים של הציונות הדתית תוך התרחקות מן החרדיות הלאומית. תופעת הנסיקה של הבית היהודי בהובלת שלושה שאינם חשודים בחרדיות יתר - נפתלי בנט, אורי אורבך ואיילת שקד - היא ראייה חזקה ולא בלעדית על כך.

נראה שרוב בני הציונות הדתית, הנושאים בעול עם כל אחיהם, אינם מפחדים מהקדמה ומהליברליות שהיא מביאה עמה. רבים מהם סולדים מתופעות השתמטות, אך לא פחות מכך - מגילויי הבנה לאותה השתמטות.

"הפונדומנטליזם אינו נולד מתוך גאווה וביטחון עצמי אלא מתוך פחד ותחושה של מאבק הישרדות". זהו לא רק מאבק הישרדות של החרדים אל מול חוק הגיוס, אלא גם של החרד"לים שמנהלים מלחמת מאסף תודעתית.