מבט אישי: אנחנו יהודים?

הנוצרים אימצו לעצמם את התנ"ך וקוראים לו "הברית הישנה". כמובן שהם מפרשים ומאמצים לעצמם באופנים שונים ומשונים את הכתוב, לעיתים בדרכים הנראות בעינינו היהודים כגפירה בעיקר.

אחד הדברים בהם נפרדו דרכינו הוא התרבות הייחודית של העם היהודי. במשך שנים רבות הייתה האינקוויזיציה סמל ומהות לשוני בלתי ניתן לגישור. הזכות והחובה שאימצה הנצרות לענות ולרצוח עם אחר היא דיכוטומיות לגמרי לעקרונות המוסר היהודי. אלו שבוחנים אירועים מכוננים מנקודת מבט של תהליכים היסטוריים, עשויים למצוא קשר בין אותם דורות רבים של הרג ושנאת יהודים באירופה, לבין השואה שהיו שותפים לה גרמנים, פולנים, אוקראינים ועוד עמים רבים, כולם נוצרים למהדרין.

העם היהודי עיצב לעצמו תרבות הומנית, מוסרית, נטולת אלימות יודעת-ספר וחברה תומכת בדל ובעני. עקרונות תרבות נוצרו שנים רבות בטרם יצאנו לגלות; הנביאים הגדולים קראו מעל כל במה בזכותה וגינו ללא פחד מלכים שפעלו כברברים אכזריים. כבר נתן הנביא קרא תגר על דוד ונשא את משל כבשת הרש. לפניו נכתבו חוקים בעלי משמעות מודרנית ביותר. למעשה, ספר ויקרא הוא דפוס של חוקה אשר כה חסרה למדינת ישראל המתחדשת.

העקרונות נחרטו על אבן כבר בתקופת יציאת מצרים. משה הביא את עשרת הדברות (לכאורה נמסרו מידי האל) וביניהן לפחות חמש הן עקרונות מוסריים בסוגיות שבין אדם לחברו. עקרונות אלו הקדימו את זמנם מאות ואולי אלפי שנים בטרם יוכנסו לחוקותיהם של עמים אחרים. התרבות המוסרית הייחודית היא אחת מאושיות עמנו. כיום נראה שהיינו כאחד העמים, ואמירות כמו "עין תחת עין ושן תחת שן" נעשו שגורות בפי ראשי המדינה.

אבן-היסוד האחרונה נמצאת במחלוקת חריפה. נקודת מבט אחת היא של אנשי דת המאמינים, כי התורה ניתנה לנו משמיים וכי אין מקום לערעור או להרהור, שכן זוהי אמת מוחלטת. נקודת מבט אחרת (למעשה קובץ של נקודות מבט) קורא אותה כיצירה של בני אדם שנועדה לסייע ליצורי אנוש להבין את עולמם, להסביר את הנעלם מהם, להעניק משמעות לחייהם, לשכנעם לקיים אורח חיים מוסרי על-פי צדק וחוקים הומניים, אשר לכאורה נמסרו מכוח עליון שמטיל את אימתו ושופע את חסדו למצייתים לחוקותיו.

הדת הייתה מנוף רב עוצמה לחיותו הבלתי ניתנת להשמדה של העם היהודי, לאורח חייו במשך דורות אין-ספור, ולעמידתו במשברים קיומיים כמו הגירושים מהארץ, משיחי-השקר, והניסיונות להשמידו. המחלוקות באשר למקומה של דת ואמונה כיום אינה שוככת, ואולי אף מתחזקת. תהיה אשר תהיה נקודת המבט האישית כלפי הדת היהודית, האם היא קדושה, ניתנה לעם הנבחר על-ידי אל עליון ואין לערער על אמיתותה וצדקתה; או שמא היא קודקס מוסרי, פילוסופי, היסטורי, מיתי, ותרבותי, שנהגה בידי בני אדם, על-מנת לעצב תפיסת עולם יחידה במינה שאנו רשאים להתגאות בה. דומני שיש הסכמה רחבה על חשיבותה לעיצוב העם היהודי ושימורו עד למאה הנוכחית.

שני המבטים האישיים נגעו רק בקצה המזלג בסוגיות רחבות ועמוקות שאין חקר להן. בתקווה שיגרו כמה מהקוראים לחשיבה וגיבוש מענה אישי משלהם. הם מנסים להציע גישה מרעננת לאבני-היסוד של העם היהודי ויהדותו. הרעיון המכונן הוא שהתשתית לקיום העם היהודי ויהדותו מיוסדת על עולם מטאפיזי, רוחני, מוסרי, ואוניברסלי. במשך 2,000 שנים חדרה תפיסת העולם היהודית אט-אט לעולמם של עמים אחרים, וכיום, נעשתה מקובלת על העולם המערבי ותרבותו, ומותר לומר בזהירות, מהווה תשתית אוניברסלית להתנהגות הבינלאומית, המשפט הבינלאומי והתרבות המודרנית.

הערה: אינני תיאולוג או חוקר דתות. מקורות הלימוד שלי הם תורת סבא (של"ג מפרש התנ"ך) ואבא (בן עמי), ועיסוק אינטנסיבי בתורות המוסר במשך שנים רבות.