הפגנת האחד במאי בעיר נצרת בשנת 1958 הייתה מלווה בגילויי אלימות של המשטרה כלפי המפגינים ובמעצרם של עשרות מפגינים שהביעו את מחאתם.
למרות מאמצים אדירים של המשטרה להציג את המפגינים בתהלוכת אחד במאי כפורעי חוק, היו גילויים מרשימים של הופעת אנשי רוח, שגינו את האלימות שנקטה המשטרה.
המשורר נתן אלתרמן הקדיש את "הטור השבועי" ב-9.5.1958 בעיתון "דבר" להזדהות עם מפגיני האחד במאי בנצרת, שנענו לקריאת המפלגה הקומוניסטית הישראלית. וכך כתב נתן אלתרמן:
אוֹתוֹ עֲרָבִי אַלְמוֹנִי שֶׁקִּלֵּל וְרָגַם בַּחֲמַת-חֵרוּק שֵׁן
הִכָּה וְהֻכָּה וְנִגְרַר לַמְּכוֹנִית הַנִּסְקֶלֶת הוּא בְּעֶצֶם עַל צַד הָאֱמֶת, הַיָּחִיד שֵׁאֵינוֹ אָשֵׁם....זֶה לֶקַח נַצֶּרֶת, תִּקְווֹת עַם-וְעַם גַּם עֲלֵינוּ חַלּוֹת וּמֵעוּט מְדֻכָּא וְצוֹדֵק - זֹאת נֹאמַר וּנְדַקְדֵּק - הוּא מֵעוּט הַהוֹפֵך אֶת הָרוֹב לְצִבּוּר שֶׁל קַסְדּוֹת .
באותו שיר מייחל המשורר נתן אלתרמן, ליום בו החברה הישראלית תסיר מעליה את כתם היחס האלים כלפי המיעוט הערבי החי בתוכנו - "לוּ נָסִיר בְּעוֹד מוֹעֵד אֶת סִימַן הֵכֵּר הֲלָזֶה". לצערי, המשאלה של נתן אלתרמן להסרת הכתם ממתינה ליישום כבר 56 שנים מהיום שנכתב השיר.
גילויים מצמררים
יומיים לפני פרסום שירו של המשורר נתן אלתרמן בעיתון "דבר", פרסם הסופר והעיתונאי שבתי טבת בעיתון
הארץ מאמר, בו הוא כותב: "אילו הייתי ערבי, תושב ישראל, הייתי מפגין עם מק"י ב-1 במאי בנצרת או בכל מקום אחר בארץ, או בכל נקודה אחרת בתחום הממשל הצבאי".
הפגנת האחד במאי באותה שנה הייתה בעיצומה של תקופה בה חש המיעוט הערבי כי הוא נמצא תחת מכבש של נישול והפקעת קרקעות, שהתנהלו בקצב מוגבר גם בשנים 1957-1958.
לצד גילויי תמיכה של אנשי רוח ישראלים, שגינו את הפקעת הקרקעות היו גם גילויים מצמררים, כמו ההתבטאות של ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך הראשי של
ידיעות אחרונות, באותם הימים, המפרסם ב-24.11.1957 מאמר מערכת בעקבות ביקורו בנצרת עלית.
והנה כמה "פניני לשון" ופניני תרבות" מאותו מאמר מערכת: "למטה, לרגלי ההרים האלה שמסביב, רואה אתה את נצרת הערבית הקטנה, המסתכלת מלמטה למעלה אלינו. אינך יכול שלא להיות מושפע מכך, שהרי עד כה ישבו הערבים בהרים ואנחנו ישבנו למטה. כאן פעל דמיון הנדסי-לאומי לפי מיטב האון הממלכתי והטכני".
קשה שלא להזדעזע, כיצד אותיות חברו לכלל משפט בשפה העברית, המתפעל משיכרון כוח מטורף, שתפס את ד"ר הרצל רוזנבלום. שיכרון כוח שהנחה את ממשלת ישראל, שכנגדה ביקש הציבור הערבי לתת ביטוי גם באותה הפגנת אחד במאי ב-1958.
שיכרון הכוח של ד"ר הרצל רוזנבלום, המתפעל מ"הדמיון ההנדסי-הלאומי", המופעל "לפי מיטב האון הממלכתי והטכני" ומתפעל מהיות "בתי ערבים למטה ובתי יהודים למעלה" אינו תחום ב-ד' אמות של פובליציסטיקה עיתונאית חד-פעמית של מאמר מערכת. אנחנו מקבלים אותו בריבית דרבית של מדיניות ממשלת ישראל בשטחי יהודה ושומרון.
