האם מדינת ישראל הייתה עוברת את המבחן של צ'רצ'יל לדמוקרטיה וחירות? לא!!!. ב-28 באוגוסט 1944 כתב צ'רצ'יל את הדברים הבאים:
"אומרים שמחירה של החירות היא עמידה נצחית על המשמר. מתעוררת השאלה, "חירות מהי?" יש מבחן אחד או שניים, מעשיים ופשוטים בתכלית, שלפיהם אפשר להכירה בעולם של ימינו בתנאי שלום, ואלה הם:
האם קיימת הזכות לבטא דעות דרך חירות, להתנגד לממשלת הזמן ולמתוח עליה ביקורת? . היש לעם זכות להדיח ממשלה שאינה טובה בעיניו, והאם קיימים אמצעים תחוקתיים שבכוחם יכול העם לגלות את רצונו?.
היש בתי דין של צדק החופשיים מלחץ מצד השלטון המוציא לפועל ומאיומי אלימות של אספסוף, וחופשיים מכל זיקה של מפלגות פוליטיות מסוימות?. האם יפעלו בתי הדין האלה על-פי חוקים גלויים ומבוססים, שבמחשבות אדם הם קשורים בעקרונות רחבים של הגינות וצדק?.
האם סיכוי שווה לעני כמו גם לעשיר, לפרטים כמו גם לפקידי ממשלה?. האם יקיימו זכויות היחיד, במסגרת חובותיו כלפי המדינה, האם יעמדו עליהן וירוממון?.
המבחנים הפשוטים, המעשיים האלה הם אחדות מאבני היסוד שעליהן אפשר יהיה לייסד............ חדשה". כן, ישראל לא עומדת בשום קטגוריה של מדינת חירות דמוקרטית.
קיימת זכות להתנגד למשטר, אך זכות זאת נרמסת על-ידי המשטר. מי שהפעיל את אבישי רביב, לא מן הנמנע, שמפעיל כיום כוחות אחרים, המאפשרים להציג את המתנגדים למשטר, כאויבי הדמוקרטיה, זאת בעזרה חפצה של התקשורת, שברובה אוהדת את העניין המוסלמי ומתעבת את העניין הציוני, כפי שבא לידי ביטוי בכתבתה השקרית של אילנה דיין על ווידוא הריגה. (בחו"ל מפברקים שנתפסים משלמים על כך במשרתם, בארץ לא) לעם אכן יש זכות להדיח את המשטר והאמצעים קיימים כמו משאל מתפקדי הליכוד, אך אין לעם יכולת נוכח חוקים המגבילים את חופש הפרט.
בית הדין העליון חפשי מלחצים פוליטיים, אך במסגרת הצורה בה מתקבלים חבריו: "חבר מביא חבר", כול השופטים בעלי נטייה חזקה לצד האויב של עם ישראל ויוכיח בג"צ הגדר בה זכויות ערבים נשמרות בקפדנות כי זה זכויות אזרח והגדר מקיפה בתים ושטחים חקלאיים, במקום לחצות אותם, בעוד שזכויות האזרח היהודי נרמסות ברגל גסה בטענה המגוחכת של בית המשפט שזה עניין פוליטי.
בית המשפט העליון גם לא מחה וחבריו לא התפטרו קולקטיבית בעקבות שחרור מאות רוצחים (מתקופת שמיר וצפונה), דבר הפוגע קשות במערכת המשפט ומעמיד את פסיקותיה באור מגוחך. בית הדין העליון מפעיל עקרונות של הגינות וצדק רק כלפי אויבי היהודים וחוסר הגינות וחוסר צדק כלפי יהודים.
כמובן שאין סיכוי שווה לעני ולעשיר - יש משפט אך אין צדק. מי שיש לו כסף לשכור עו"ד טוב יוצא טוב ולהיפך!!!, כדברי אלי הורביץ זכויות היחיד, כמו מתיישבי גוש קטיף, השומרון והבקעה לא מתקיימות כלל, למרות מילוי כל החובות למדינה כמו שירות צבאי או לאומי ותשלום מיסים, אין להם כל סעד משפטי אצל משתפי הפעולה עם אויבי המדינה היהודית היחידה, הלא הם המוסלמים מבחוץ ומבפנים, בעלי יותר מעשרים מדינות.
לסיכום, לפי מבחן צ'רצ'יל מדינת ישראל נכשלה.
מתברר שהיא לא נכשלה היום. כבר בשלטון בגין הראשון, שנבחר על כרטיס אי- וויתורים ונחישות בלתי מתפשרת באויבים המוסלמים של העם היהודי , שאמר "אני אגור בימית", הפך עורו לבוחריו ובכוחו הרטורי שכנע את מפלגות השמאל, להרוס את ימית וכך עשה בעזרת שלשה גנרלים: אריק הראשון, שלימים היה מעורב בהעברת מיליונים בלתי חוקית, משה חד העין, שגנב עתיקות לרוב ועזר הטייס, שלימים שיפץ את ביתו הפרטי על חשבון תקציב נשיא המדינה.
בגין "הדמוקרט הגדול" היה עושה מהלך צודק דמוקרטית אם היה מתפטר ופונה על כרטיס "השלום" לעם וסוחף אחריו את כול העם. גם זה קורה לפעמים, בסיפורי מעשיות "שלום". רבין הראשון, היה השני שהלך בתלם של בגין הראשון ולפני הבחירות אמר "רק מטומטם יחזיר את רמת הגולן" ואחריהן עשה מאמצים רבים להחזיר את רמת הגולן. נתניהו היה השלישי להולכים בדרך, שהפכה כבר "לקולי" (דרך עפר שבה כבר נסעו כלי רכב רבים) ו"בנחישות בלתי מתפשרת", החזיר את חברון עיר האבות, למרות שלא ביקש כול אישור למהלך היסטורי, בעל השלכות כה עמוקות על הקשר שלנו לארץ ישראל, מהעם. ברק היה הראשון שלא הונה את בוחריו. כולם כבר הכירו את איש הראש הקטן, שניסה, ולמזלנו לא הצליח, לעשות לנו צבא קטן ו"חכם".
אריק שרון הוא לא הראשון וכנראה גם לא האחרון שילך בדרך הונאת הציבור. יש לו יחודיות כיוון שהחל מבגין דרך רבין ונתניהו, כולם הבטיחו איזה חזון הזוי, שנצבע בצבעים "אמיתיים" על-ידי התקשורת. אריק שרון לא מבטיח דבר. לא "ותשקוט הארץ ארבעים שנה", לא "מזרח תיכון חדש", לא "הם יטפלו במחבלים כי להם אין בג"צ", לא כסף אמריקאי, לא כסף אירופי, לא מלחמת חורמה במרצחים המוסלמים באשר הם ואפילו לא שקט לחודשיים. סתם ליצור ספין תקשורתי אוהד, כדי
עוזי לנדאו, בתשובה לשאלה האם הדמוקרטיה כשלה, השיב שלא. הבעיה היא באנשים ולא במבנה. כנראה שהגיע הזמן להחליף את העם. הדמוקרטיה בסדר רק העם ונבחריו לא. כשעוזי לנדאו ואריה אלדד, שניהם באו מבית טוב, שניהם דוקטורים ובעלי חשיבה אנליטית, (מזכיר לכם מישהו?) אומרים שהם בעד משאל עם על נושא גירוש יהודי חבל עזה, זה מעורר דאגה.
אין על פני כל הגלובוס משטר מודרני, שמעלה על דעתו לוותר ולו במשאל עם, על סנטימטר מרובע מאדמתו. כל הגויים "הפרימיטיביים", שמעולם לא קראו את משנתם של מרכס ואנגלס, יוצאים למלחמות טוטליות על שטחים מזעריים כי זה אכסיומה במשפחת העמים שאין מוותרים על כלום!!! רק אצלנו עם ההדר הז'בוטינסקאי, או המרכסיסטי אפשר לוותר על שטחים. ארה"ב על פיגוע (בסדר גודל של הרצח במלון פרק בנתניה) פרל הרבור, פתחה במלחמת חורמה בת פחות מארבע שנים, שבסופה הבטיחו האזרחים רזוולט וטרומן, שקט מוחלט מפיגועים יפניים במשך 60 שנה! וזאת מבלי לוותר על מילימטר מאדמת ארצות הברית, באשר היא, על-פני הגלובוס.
לסיכום אם עוזי לנדאו ואריה אלדד חושבים:
1. שלא הגיע הזמן לאחד את כוחות המחנה הלאומי
2. שניתן לוותר על חלקי ארץ ישראל במשאל עם
3. שאין כשל בדמוקרטיה
אז כנראה הגענו למצב מאד מאד חמור. כנראה שאין יותר למצוא מבטח בפסבדו הדמוקרטיה הישראלית ויש לצאת לדרך חדשה.
