עוזי עילם הוא מהדמויות המוערכות ביותר במערכת הביטחון של ישראל, ובשמונים שנותיו, עבר מסלול מפואר של קצין צנחנים, לצידם של מאיר הר ציון, ו
אריאל שרון בפעולות התגמול של שנות החמישים. במלחמת ששת הימים השתתף עילם כמג"ד 71 תחת פיקודו של מוטה גור, בקרב לשחרור ירושלים, וכחבר פורום מטכ"ל היה בין מקימי המרכז לפתוח אמצעי לחימה (מפא"ת) במשהב"ט, ולאחריו עמד כ-9 שנים בראש הוועדה לאנרגיה אטומית במשרד ראש ה
ממשלה. בשנים האחרונות לאחר פרישתו ממשהב"ט, הפך שותף בחברות ייעוץ ביטחוניות וכלכליות, ומשמש כחוקר מן המניין במכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת תל אביב, והוא מן המבקרים את מדיניות הגרעין של רה"מ
בנימין נתניהו ושר הביטחון הקודם,
אהוד ברק.
תרבות ארגונית לקויה לגיטימי ואף נכון לבקר את מדיניותה של ממשלת ישראל, והשאלה היא, האם הדרך בה בחרו בכירים בשרות מדינה, לבקר את מדיניות הגרעין של ראש הממשלה, היא דרך ראויה, ואם איננה כזו, מה הנזק שנגרם בשל כך לביטחון הלאומי של מדינת ישראל?
מזה זמן רב, מוכיחים פקידים לשעבר, בדרג המבצע הבכיר ביותר, ובראשם
מאיר דגן ראש המוסד, הרמטכ"ל,
גבי אשכנזי, ראש השב"כ,
יובל דיסקין, ועתה גם עוזי עילם, כי הם פועלים, כל אחד מסיבותיו הוא, תחת תרבות ארגונית לקויה הפוגעת אנושות באינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל. כל מי ששרת תחת סיווג ביטחוני כלשהו במדינת ישראל, חתום ללא יוצא מהכלל, על הצהרה בדבר שמירת סודות המדינה, קל וחומר, בנושאים הקשורים לאופציה הגרעינית של מדינת ישראל. מבין שאר בכירי המערכת הביטחונית, אדון במאמר זה בעוזי עילם, משום שהדברים שנכתבו ב
עיתון ידיעות אחרונות ע"י רונן ברגמן (מוסף ידיעות, 7 ימים 9.5.2014), ונמסרו מפיו בתקשורת האלקטרונית, הנם חמורים מאין כמוהם.
למען הגילוי הנאות, אציין שעוזי היה מפקדי בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמהלכה, וזכור לי ולחבריי לנשק, כמי שהיה דמות מופת למנהיגות צבאית וליושרה אישית.
כמי שפוגש את עילם באירועים הקשורים לעברנו הצבאי, ועוקב אחר דבריו ברבים, אני חש שעם השנים, חל פיחות בתדמיתו וביושרתו האינטלקטואלית. בטוחני שלו היה עילם, כמו שאר בכירי המערכת לשעבר, מנהלים עם קברניטי המדינה בכלל, וראש ממשלתה בפרט, שיחה עניינית, ופורשים לפניו את משנת התנגדותם למדיניות הגרעין האירני, לא רק שזו הייתה זכותם, זו גם חובתם העליונה לעשות כן. ייתכן שעשו כן, אבל גם אם כוונותיהם היו טובות מעשיהם בפומבי היו מזיקים ושליליים.
כך בא עוזי עילם, מי שמילא את אחד מהחשובים ומהקריטיים ביותר בין תפקידי משרד ראש הממשלה - יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית - ומפריח לחלל התקשורת הצהרה בה נאמר, לא פחות ולא יותר: "שראש הממשלה משתמש באיום האירני כדי להשיג כל מיני מטרות פוליטיות, וזה מדאיג ומחריד שלא לצורך את אזרחי מדינת ישראל".
אינני חסיד של ראש הממשלה, ואת ביקורתי העניינית כלפי מדיניותו, אני מציין מעת לעת במאמריי באתר זה ואחרים. אינני בכיר במערכת הביטחון, אף כי שרתי בה שנים ארוכות בתפקידים מקצועיים שונים בתחום המחשוב הצבאי והתעשייתי, ובמחקריי העצמאיים עסקתי גם בסוגיה הגרעינית של ישראל, בכפוף לכל כללי הצנזורה, ואדגיש כי לא הייתי, ואינני שותף לנושא זה.
הפוסל במומו פוסל בראיון שהעניק עילם לרונן ברגמן, מספר עילם על ספרו השלישי שיצא לאחרונה לאור: "משולש קליפורניה", (סטימצקי, 2014) ובו סיפור דמיוני על הצלחתה של אירן לקבל מהמערב טכנולוגיות מתקדמות שאפשרו את התקדמותה הגרעינית, שאת ניהולה על-ידי משמרות המהפכה, הוא משווה לניהול של פרויקט הטילים הנאצי V1 V2בפינאמונדה שבחוף הים הבלטי, שנעשה בפיקוחו של ארגון הגסטפו של הס.ס, ולדבריו, משמרות המהפכה האירניים מיישמים מודל זה בהצלחה רבתי, בפיקוחם על פרויקט הגרעין של ארצם.
דבריו במאמר הם מצד אחד, הערכה רבה ליכולתם של האירנים, כפי שהוא למד אותם לדבריו, "להיות כמו בימי כורש, יצירתיים מתוחכמים ודבקים במטרה, בעוד, אנחנו, הישראלים, עוסקים בהתרכזות שלנו בעצמנו, בהתנשאות שלנו, במחשבה שרק אנחנו יודעים הכל...".
והנה, עילם הפוסל במומם של הישראלים, מתעלם מהמום שלו עצמו, בהתנשאותו מעל כל המערכת הנוכחית המשרתת את ממשלת ישראל בהחלטותיה: המוסד, השב"כ, אמ"ן, המטכ"ל, הוועדה לאנרגיה אטומית, ועדת חו"ב של הכנסת. עילם כבר שנים ארוכות איננו במערכת, הוא מן הסתם, איננו חלק מהדיונים המכריעים בסוגיה זו, וייתכן, אם נניח כי מתייעצים עמו בנושאים אלה, היכן היושרה שלו לפעול על-פי תרבות ארגונית ראוייה, שבה, לא רק חייבים לקיים לויאליות כלפי ראשי הממשלה, אלא לשמור בצורה מלאה וגורפת על כללי הסודיות?
עוד צריך עוזי עילם לזכור, שהוא איננו עומד מעל החוק, כללי ההתנהגות, והתקנון של שירות עובדי המדינה. יכול עוזי עילם לטעון שהסיפור הדמיוני שכתב על הגרעין האירני עבר צנזורה, לחייך לציבור בטלוויזיה, ולקרוץ לנו, שהכול בסדר, ושספרו עבר את משוכת ועדת הפרסומים של הממשלה... אבל האירנים אותם הוא משבח על חוכמתם, ידעו גם ידעו לסנן מהיכן וממי הגיע מידע זה ואולי אף לטפל בו. הזו חוכמה? לא - זה פשוט ישראבלוף, שגם עילם למד לנצלו, שכן מדובר בספר מסחרי הכולל סודות מדינה נסתרים, שלא אמורים להיחשף, ושכנראה יתורגם לשפות רבות, להעשרת המו"ל והמחבר.
זאת ועוד, צריך גם לשים לב להתבטאויותיו של עילם, שלא רק חביבות על הממשל האמריקני של אובמה וג'והן קרי, אלא הוא עצמו נחשף היום לציבור, כאחד מעמודי התווך של הממשל האמריקני, ככלי שרת לצורך יצירת התנגדות פנימית בישראל גופא, למדיניות הרשמית של הממשלה בסוגיה האירנית! .
ואומר עוד דבר, המתייחס לטרנספורמציה הערכית שעבר לדעתי עוזי עילם, שהוא אישית, יחד עם העיתון ידיעות אחרונות, והמדיה הטלביזיונית בישראל, עשו יד אחת עם הממשל האמריקני לפרסם את הצהרות אלה, יחד עם ביקורה של סוזן רייט, היועצת לביטחון לאומי של ארה"ב, וכדי לתמוך בהסכם שיכיר בכך שאירן היא מדינת סף גרעינית, דבר המנוגד למדיניות הנחרצת של ממשלת ישראל.
טוב יעשה הציבור בישראל אם יפנים את משמעות הדברים של הסופר ועורך
מקור ראשון לשעבר,
אמנון לורד, "מלחמה
גלויה בין ארה"ב לישראל" באתר מעריב nrg, שכן ארצות הברית, המאשימה בימים אלה את ישראל "בריגול תעשייתי וצבאי", היא עצמה מנהלת בישראל, כפי שיודע כל העולם מהדלפות איש ה- NSA, מערכת חתרנית חמורה לא פחות מריגול, שבה בכירי ממשל כעילם, עם בכירים בערוצי תקשורת האלקטרונית, במדיה הכתובה, כגון ידיעות אחרונות, ו
עיתון הארץ, הופכים כליי משחק פוליטיים להשגת מטרות זרות ומנוגדות למדיניות ממשלת ישראל. ואם אין פסול משפטי במעשים אלה, מעשיו של עוזי עילם הם לא פחות פוליטיים, מהאשמתו את ראש ממשלת ישראל, "המפחיד את אזרחיו לצרכיו הפוליטיים".
עוד סודות אותם צריך היה עילם לשמור כסוד מדינה, בעת היותו יו"ר הוועדה לא"א, הוא נושא הפצצת הכור העירקי. מספר לנו היום עילם: "כי הפצצת הכור העירקי הייתה מיותרת" והוא גם מוסיף לכך "סיפור פיקנטי" על שיחה שהייתה לו (או שלא הייתה, זה לא נדע לעולם) עם בגין שאמר לו לדבריו (ציטוט מ-7 ימים): "באחת הפגישות לפני הפצצת הכור העירקי לקח אותי בגין הצידה ואמר: חייבים עכשיו, הם לא יעזו להפציץ. כוונתו הייתה למפלגת העבודה, שהיה ברור כי תזכה בבחירות הקרובות. בגין חשב שלא יהיו להם ביצים לעשות את זה, הפציץ בעצמו ואף זכה בבחירות בזכות זאת" ס"צ. אם זו לא התקפה פוליטית של עוזי עילם, מהי התקפה זו? ומה יש לו לומר שבמלחמת המפרץ הראשונה, הודו כל ראשי מערכת הביטחון של ארה"ב, ובראשם גנרל שורצקופף, שספק אם היו יוצאים למלחמה בעירק, לו ל
סדאם חוסיין היה נשק גרעיני.
התייחסותו של עילם לנושא פרויקט החץ, וטענותיו כי אירן רחוקה 10 שנים מנשק גרעיני ואמצעים להטלתו, הם נושא למאמר אחר, אך אסכם, כי ידענותו בתחום העשרת האורניום באירן, מתעלמת מהעובדה שדבריו מתואמים לחלוטין עם טענות הממשל האמריקני בדבר דילול יותר ממחצית כמות האורניום המועשר שברשותה מלדרגה של 20% ל-3.5%, וכי האירנים מקיימים בנוסף, דיאלוג עם הסוכנות לאנרגיה אטומית לגבי תהליך הפיקוח על העשרת האורניום. עילם גם מתעלם בדבריו מאלפי הצנטריפוגות החדשות מדגם P2 בפורדו, שכלל לא נכללות בדיאלוג הנוכחי, ומהעובדה שניתן תוך זמן קצר יחסית להעשיר מרמה נמוכה לגבוה בצנטריפוגות החדישות שהם ייצרו.
לגבי כור המים הכבדים באראק, מאשים עילם: "שבגלל טמטום של רבים מהמטפלים בנושא (של מי?) לא הודגשה הסכנה של כור זה, אבל אפשר להיות אופטימיים... צריך לתת למהלך הדיפלומטי הזדמנות רצינית, בנוסף לסנקציות אני לא בטוח שאירן בכלל רוצה פצצה. לדעתי אם אני מנסה להיכנס לדרך החשיבה האירנית, יכול להיות שמספיק להם להיות מדינת סף גרעינית, כדי להיות מעצמה אזורית ולהפחיד את השכנים" סוף ציטוט.
סיכום עילם איננו מבין כנראה, את רוח המשל הרומי - "מה שמותר ליופיטר, אסור לחזיריו" ומהמשל לממשל: מה שמותר לקברניט לעשות, ומחובתו לעשות למען קיום מדינתו ועמו, כולל הטעיה מדינית, הונאה ופעולות חשאיות - אסור לעובדי מדינה, יהיו חכמים, נבונים ויודעי כל לעשות, ובמיוחד כאשר דבריהם נעשים למטרות פוליטיות כה מובהקות, כגון אלה בהן נחשפה יושרתו הבעייתית של עוזי עילם בקשר של עם שני קברניטי המדינה בתחום זה. יכול עוזי עילם לטעות בהנחותיו האופטימיות, אבל כפנסיונר של המערכת, עלולות טעויותיו לקבל, לכל היותר, אזכור קצר ברזומה האישי שלו, אם ראש ממשלה יטעה, תשלם מדינת ישראל כולה את המחיר, וטוב יעשה עוזי עילם אם יפנים דברים אלה, ועמו בכירי הביטחון, שידעו את מקומם מול המנהיגות הנבחרת במדינה השואפת להיות דמוקרטית ומנוהלת בתרבות ארגונית ראוייה.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
