עם סגירת התיק נגד שרון, בפרשת "עמותות הקש" - להבדיל מהבן ח"כ עומרי - החלה מתקפה שוצפת וגועשת מכל הכיוונים נגד היועץ. יש הטוענים - שהוא סניגורו של שרון, כבר בשתי פרשיות - ואני אומר, זה בדיוק תפקידו של יועץ, להיות גם סניגור לנחקר, לחשוד לכל אזרח - כמו שבית משפט הוא סניגורם של קטינים, עיוורים וחסרי ישע. יש הבדל מהותי בין הרשעה משפטית להרשעה ציבורית.
אינני בא, לסנגר על שרון אלא על היועץ המשפטי לממשלה. הביקורת הקטלנית והארסית המוטחת בפניו ועליו, לוקה בחסר, בחוסר ידע ובחוסר רגישות לתפקידו.
בעיני חלק מהציבור, עיתונאים, פרשנים, אנשי ציבור ופוליטיקאים, היועץ העומד בראש התביעה הכללית הוא שליח התובעים באשר הם, שליח של ציבור שתוקף את התנהלות השלטון ואת העומד בראשו - ולכן כשהם מביאים בפניו, פרשיות עסיסיות כמו האי היווני ועמותות הקש - עליו למלא את רצונם - ולהגיש כתבי אישום בלי להתחשב בתוצאות ובניתוח המשפטי. בבחינת שלח כתב אישומך על פני המים של בית המשפט אולי השופטים ימצאו את הרשע, האשמה המתאימה ותבוא גאולה לעם ישראל ולחברה.
מה שהפרשנים האלה שוכחים - שפרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומשטרת ישראל החוקרת - הם של כל אזרחי המדינה והם גם מייצגים את כולם וחייבים להם אחריות, ייצוג ודאגה בעיקר בעת צרה. כידוע, לפי פקודת המשטרה, על המשטרה לחקור עבירות ופשעים אבל בצורה כוללת וניטרלית, כלומר, גם את הראיות המרשיעות, גם את הראיות המזכות וגם את הראיות הניטרליות - כלומר: להביא את כל הממצאים בצורה אובייקטיבית לפרקליטות להחלטה. בפועל, זה לא תמיד מתקיים והמשטרה מסתפקת בראיות מרשיעות, כמו הודאות, עדי מדינה, האזנות סתר - ומטילה על הנחקר חשוד - לעשות את כל עבודת ההגנה שלו על חשבונו.
עיקרון כללי ואזרחי זה, חל גם על היועץ המשפטי דהיינו, עליו לראות, לבדוק, לנתח את כל הצדדים של הפרשה ובמהלך הבדיקה לקראת ההחלטה גם להיות סניגורו של הנחקר - החשוד.
היועץ נשלח, נבחר על-ידי הציבור לא רק כדי להרשיע אלא גם לייצג את אלה שאין להם גב ואין להם תמיכה בציבור ואין להם כסף להתגונן. היועץ חייב לכבד את "חזקת החפות" ואת עיקרון "הספק הסביר" - ולאורם לבחון את הראיות. עם כניסתו לתפקיד, הצהיר מני מזוז, כי השיטה או הדוקטרינה שלפיה אם יש ראיות לכאורה מספיקות להגשת כתב אישום ולגבי אנשי ציבור בוודאי - מספקת להגיש כתב אישום על מנת שבית המשפט תוך מהלך הדיונים יחליט לגבי חפותו או זכאותו לא תמשיך.
היועץ, כזכור, הצהיר, כי דוקטרינה זו לא תאומץ יותר וזאת בעקבות רצף הזיכויים של אנשי ציבור על-ידי בית המשפט העליון שהתהליך פגע בשמם, במשפחתה וביכולת להתמודד חברתית ופוליטית עם העיתונות, ההשלכות ההשמצות ופגיעה קשה בקריירה שלהם.
במצעד המזוכים החלקיים נמצא את פרופ' נאמן שר המשפטים (שהתפטר) השר רפול ז"ל (שמשפטו התחיל והסתיים באותו יום בזיכוי - אך נמנע ממנו להתמנות לשר לביטחון פנים), השר שטרית (אז מנכ"ל הסוכנות), השר אולמרט (אז ר' עיריית ירושלים ופעיל ליכוד), השר צחי הנגבי, בנימין נתניהו ועוד...
להבדיל מאישי ציבור אלה, שקידומם לא נפגע לטווח ארוך - יש אזרחים רבים אחרים שלא התאוששו ופרשו מהמירוץ. כמובן, שלמען ההגינות, יש להדגיש שהיו גם הרשעות והיו גם חלקי זיכויים - אבל הסטנדרטים המשפטיים הגבוהים שהציב בית המשפט העליון ע"י העלאת רף הראיות - השפיע על יצוב וגיבוש המדיניות החדשה של צמרת הפרקליטות ובראשם היועץ.
הרשעת שבס בעבירה אחת של הפרת אמונים תוך ניגודי אינטרסים בהיותו איש ציבור, מנכ"ל משרד ראש הממשלה של רבין ז"ל - היא תפנית חיובית לכיוון של אחריות אנשי ציבור, בתפקידיהם ובאחריותם הציבורית - וללא ספק יהיה זה כלי נוסף חיוני בהחלטות היועץ.
צריך להבין, קל יותר ולפעמים מכובד יותר להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה או שר ולקבל חיבוק גדול מהתקשורת ופרשנים למיניהם - אך לדעתי אמיץ יותר מכובד וחזק יותר, לא להיכנע ללחצים ולרחשי לב ולא להעביר הכדור לשדה של השופטים.
צאו וראו - מוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה שרון - המסקנה, דרישה מיידית להתפטרותו ובחירות חדשות, פגיעה במפלגה, באיש, במשפחתו אחרי משפט מייגע של 7-5 שנים - האיש יוצא זכאי באופן מלא או מחמת הספק או מחוסר ראיות מספיקות, מה אז?
כאן נכנס היועץ לדילמה קשה, והוא חייב על פי תפקידו לתפקד כמעין שופט עליון, ואם הוא לא משוכנע ב-120% (20% לביטחון) בסיכויי ההרשעה, אסור לו להגיש כתב אישום. וכנראה שזה המקרה שלפנינו.
אבל כפי שכתב היועץ בהחלטתו - זה לא "תעודת הכשר ציבורית" - כלומר: על ההתנהלות הקשרים והיחסים, הכספים, התרגילים ישפוט הציבור. ההתקפות של פוליטיקאים שההחלטה לא נראית להם מובנת היא מוזרה ומקוממת, אלה משמאל טוענים שחיטות, רפיסות ואזלת יד של היועץ ואלה טוענים - עומק הנסיגה כעומק סגירת התיקים. היועץ לא רוצה להפריע ולסנדל את המהלך המדיני - ולכן מזכה את האב ומשאיר את הבן עם רוח הקודש להתמודד בית משפט.
כדי להיות כנים - צריך לומר, שהפרשה לא נראית טוב, לא מריחה טוב, מלאה תמיהות. למשל, היתכן שאבא שרון לא ידע בכלל מה עושה בנו האהוב עמרי, על התרגילים, תנועת הכספים, ועמותות הקש - ובמקום להאכיל אותו סטיקים מהחווה האכיל אותו בקש - אלה תמיהות לגיטימיות.
אבל זה טוב לטיפול ציבורי, להרשעה ציבורית, כי במגרש הזה אפשר להשתמש בהערכות, בחשיבה מהבטן. שימוש ברגש בהגיון ולא צריך 100% הוכחות. אבל יועץ משפטי רציני ואמיץ - לא יכול להסתפק בזה, אלא בראיות בטוחות, חותכות חד משמעיות. כך נוצר פער בין הרשעה משפטית לבין הרשעה ציבורית.
ולכל אלה שטוענים שמזוז הפך מאז היבחרו לסניגורו של שרון - יש לי הפתעה - טוב שכך שהרי זה תפקידו וחלק מייעודו המשפטי להיות סניגור של כל אזרחי המדינה - הנזקקים בהתנדבות או שנקלעים במקרה או אחרי תלונה להחלטתו המקצועית.
כב' השופט, מיכה לינדנשטראוס נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כותב בספרו על "הספק הסביר" ובספרו על "חזקת החפות" - את הדברים הבאים:
"חזקת החפות" - "והספק הסביר" - שני מושגים שמשלימים זה את זה - הם אבני יסוד בהגנה על זכויותיו של הפרט, האזרח.... אינני מוטרד מן הקושי בהגדרה אני מוטרד מיישומו בפועל בהליך השפיטה. "הספק הסביר" - הוא קו הגנה, לפעמים האחרון בפני הרשעה של אדם חף מפשע".
כב' הנשיא לינדנשטראוס - אומר גם שעיקרון "חזקת החפות" ו"הספק הסביר" - לא חלחלו מספיק למערכת המשפט.
רבותי, עיקרונות אלה ידועים לכל העוסקים במשפט, הבעיה שלא תמיד מפעילים אותם. אם היועץ משפטי, לוקח על עצמו אחריות כבדה זו, במקרה הנוכחי - יש לברכו ולחזקו - בתנאי שעיקרון זה יחול בצורה שוויונית גם על אחרים שאינם ראשי ממשלה או יועציו. להזכיר, כי עיקרון זה כבר הופעל בעבר גם ע"י היועץ אליקים רובינשטיין כשסגר את תיקי העמותות נגד ברק ועוזריו, בעקבות עמותות נתניהו.
בידי היועץ משפטי לממשלה - סמכויות רבות והחלטותיו קובעות גורלות גם בתחום הפלילי, בתחום האזרחי וגם בנוהלי שלטון - ולכן עלינו לקבל את הכרעתו ומסקנותיו - כי אנו בחרנו בו לתפקיד מסובך ורגיש זה.
- * הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
