יעקב אבינו הטיל קללה על תג מחיר

יעקב אבינו התנגד למעשה נקם שביצעו בניו בבני העיר שכם. לפני מותו, בצוואתו את בניו, הטיל יעקב על שמעון ולוי קללה וכה אמר "שמעון ולוי, אחים, כלי חמס מכורותיהם. בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקוב ואפיצם בישראל" (בראשית מ"ט). אפצל את כוחם לבל יתאחדו להרע לאחרים. אפזר אותם ברחבי ישראל והם ישמשו כלי קודש. הנשק שלהם יהיה אמירת תהילים תפילה ותלמוד תורה. יתכבדו ויתעסקו ברוח ולא יהיה בהם הכוח לבצע מעשי נקמה.

יעקב מקלל את כעסם של האחים שמעון ולוי (יומא נ"ב) על בני שכם כמסופר בתורה (בראשית ל"ד) "ובני יעקב באו מן השדה, כשמעם, ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקוב וכן לא יעשה". רש"י מפרש שם "וכן לא יעשה לענות את הבתולות" ומציין שאחרי המבול קבלו האומות על עצמם לבל יחיו חיי פריצות.

ומעשה שהיה כך היה: בני יעקב אבינו, שמעון ולוי, הרגו את כל בני שכם. החיסול הממוקד בוצע אחרי שבני שכם מלו עצמם על-פי ההסכם שהם חתמו עם בני יעקוב. כמובא בספר בראשית (ל"ד) "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקוב לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה... וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו אותה לו לאשה...ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טימא את דינה אחותם. ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו עורלה כי חרפה היא לנו. אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להימול לכם כל זכר...וימולו כל זכר כל יוצאי שער עירו. ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח (רש"י: שהיו כואבים) ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינם מבית שכם ויצאו".

יעקב התנגד להענשה סביבתית או לכל מעשה נקם. "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי: עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי" - גם פגעתם בכבודי בעיני העמים וגם סיכנתם אותי ובני ביתי. "ויאמרו: הכזונה יעשה את אחותינו?!" (בראשית ל"ה).