בימינו, ואולי יותר מתמיד, קל ללכת שולל אחר הצהרות של מנהיגים. תכונת ה"עדר" המאפיינת את התקשורת העולמית צופנת בחובה עלבון לאינטליגנציה הבסיסית של האדם החושב. קחו כמשל את ביקורו של האפיפיור פרנציסקוס הראשון במדינת ישראל. יוזמתו הברוכה של האפיפיור להזמין את נשיא מדינת ישראל,
שמעון פרס, ואת מנהיג הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, לתפילה משותפת לשלום בותיקן ברומא, הנה יוזמה ברוכה. אולם במה תועיל יוזמה זו, במה תועיל תפילה זו? כרגיל, אנשי התקשורת שסיקרו את ביקורו של האפיפיור הבליטו מיד את יוזמתו, אך האם מעבר להצהרה הזו ומעבר ליישומה יש ערך משמעותי? אני בספק.
דומני שאין איש בעולם שאיננו מודע לפעילותה של הכנסייה הנוצרית בתקופה הנוראית בתולדות העולם המודרני, תקופת המשטר הנאצי. קדמו לתקופה זו תקופות אחרות, חשוכות לא פחות, אלא דווקא התנהלותו של הכס הקדוש בתקופת השואה צריכה להדליק תמרור אדום לכלל האנושות. אני קובע בוודאות כי הוותיקן עדיין נוצר במרתפיו סודות אפלים מהתקופה הזו (וייתכן אף מתקופות אחרות) והגיע הזמן לחשוף את הכול, להכות על חטא, לבקש מחילה.
אינני דורש זאת כיהודי ישראלי אלא כבן אנוש החי בקרב בני אדם נוספים. אם רצונו של הכס הקדוש לשלב את שלוש הדתות המונותיאיסטיות ולחתור לשלום עולמי עליו להבין כי הוא איננו יכול להסתפק במחוות כלפי מנהיגים או בהצהרות פופוליסטיות. עליו להבין גם את מורכבות הסכסוך הישראלי - פלשתיני המשפיע באופן דרמטי על המזרח התיכון ועל הסדר העולמי בכלל.
בישראל ישנו כיום נשיא האוחז בכיסאו כאילו היה כסא קדוש. זהו תפקיד רשמי אולם סמלי וחסר מנדט פוליטי, מה גם שבקרוב הוא יוחלף. הכס הקדוש היה צריך להזמין את ראש הממשלה הישראלי לותיקן משום שהוא המנהיג הנבחר ולו יש כרגע את הפריבילגיה לנווט ולהחליט על עתיד המדינה היהודית.
ברשות הפלשתינית יושב אדם קשיש על כסא רעוע, שלכל הדעות הוא איננו שולט ברחוב הפלשתיני ואין לו השפעה כמעט על מתנגדיו. ייתכן שהכס הקדוש היה צריך להזמין לתפילה דווקא את מתנגדיו של המנהיג הזה, הפונדמנטליסטים המוסלמים הקיצונים.
לכן השילוש הזה שבין הכסאות איננו קדוש וראוי שנביע את דעתנו עליו. אם הכס הקדוש רוצה להנהיג שלום עולמי אני מציע שיפנה אלינו, האזרחים הפשוטים, אנשי העט, שיזמין קבוצה של סופרים וסופרות מכל העמים הנאורים וייצא עמם בהצהרה אך גם לדרך חדשה ומעשית. אני אף מזמין אותו להצטרף לארגון שהקמתי, "סופרים ללא גבולות". זהו ארגון שחרת על דגלו להשיג באמצעות המילה הכתובה שלום ואחווה בין בני האדם באשר הם מכל מדינות העולם.
אני מעריך את העובדה כי האפיפיור טבע את המונח: "לעולם לא עוד", בעת נאומו ב"יד ושם" בירושלים (אתר ההנצחה הלאומי של מדינת ישראל לקורבנות השואה), אולם בשעה בה נאם עדיין מתבצעים פשעים נגד האנושות ועדיין אנו חיים תחת סכנת הטרור, וגלגלי העולם ממשיכים לנוע כרגיל וללא תגובה ראויה. לכן אמירה מעין זו, אם היא לא תבוא לידי מימוש, תהיה חסרת ערך.
דמיינו לכם אותי ניצב בכל יום ראשון על גבי מרפסת ומטיף לכם, או לפחות למיליארד מאמינים, לשלב ידיים ולסכל בכוח כל אקט של פגיעה באנושות וכל ניסיון לפעולת טרור. אני בטוח שלבסוף הייתם עושים זאת. היינו בונים שרשרת אנושית שהייתה מביאה את העולם כולו למקום טוב יותר.
במציאות הפוליטית המשכרת והמשקרת של המזרח התיכון, מנהיגים רבים מגיעים ולוקים ב"סינדרום ירושלים" או "סינדרום ארץ הקודש", או שהם נופלים בפח הערמומי של תועמלנים המנסים לסלף באוזניהם את ההיסטוריה ואת המציאות, ובכל מה שקשור לפלשתינים, הם בדרך כלל מצליחים בכך.
לצערי, גם המנהיגים של מדינתי שותפים לחזיון התעתועים הזה. אם ברצונך בשלום אמיתי - הושט את שתי ידיך. אם מישהו סוטר לך, אל תושיט את הלחי השנייה, סטור לו בחזרה ואז הושט את שתי ידיך. זו השיטה של המזרח התיכון. הפסק לנאום במילים גבוהות, עשה מעשים פשוטים.
המעשה הפשוט שיכול היה האפיפיור לעשות כדי להוביל למהלך של פיוס, היה לחצות ברגל את הגדר המפרידה בין הצד הפלשתיני לבין הצד הישראלי - מדובר במטרים בודדים - ולא לעלות על מסוק ולהגיע לשדה התעופה הראשי של מדינת ישראל בדרך האוויר.
מעשה פשוט נוסף היה לצאת ברגל מרחבת הר-הבית, היכן שממוקם מסגד אל-אקצה, ולהיכנס לרחבת הכותל המערבי, או להפך, במקום לעשות סיבוב במכונית.
ברור לי שמדובר במעשים פשוטים בעלי השלכות פוליטיות דרמטיות, אולם האם לא הגיע באמת כבר הזמן שנחדל מכל הסכסוכים הדתיים, העדתיים, האתניים והפוליטיים ונבנה את כדור הארץ ככדור גלובלי משותף לכולנו? אל תאשימו אותי בראייה אוטופית, נסו לראות כמוני מעבר לקשת, מעבר לאופק. מה מצפה לנו, בני האדם, בעוד מאה שנים, בעוד אלף שנים, כלום לעד נקיז האחד את דמו של השני?
משום מה, כאשר אני חושב על הביקור ההיסטורי הזה אני יודע בוודאות, שחמש עשרה דקות לאחר שמטוסו של האפיפיור יעזוב את המרחב האווירי של מדינת ישראל, המזרח התיכון יבער מחדש בשל עוד אירוע של טרור. הבעיה כיום היא שלטרור כבר אין גבולות ושמטוסו של האפיפיור יחלוף במרחבים אוויריים של מדינות אירופה, שגם בהן סכנת הטרור הופכת לעניין יומיומי.
לו הייתה לי האפשרות, או לחלופין לו האפיפיור היה מזמין אותי אליו לותיקן ומקבל את עצתי, הייתי בונה בכיכר פטרוס אנדרטה המורכבת משישה מיליון כסאות מיותמים והייתי מטפס בבנייתה אפילו לגובה, כדי שיראו אותה מכל מקום אפשרי בותיקן, ברומא, בכל אירופה. האנדרטה הזו הייתה מהווה זיכרון לשישה מיליון מאמינים שנרצחו. שישה מיליון בני אדם שהיו אמורים לשבת על כסאות אלה ולהאזין לנאומים, לדיבורים או למוזיקה. בכל יום ראשון האנדרטה הזו הייתה משמשת גם כעדות אילמת לזוועות שחולל האדם, ולא האל, כלפי בני אדם אחרים, והוכחה ניצחת לכך שתפילה לאל איננה יכולה להמיר מעשים של בני אדם, מעשים פשוטים שישרשו אחת ולתמיד את הרוע ואת הרשע שקיים אצל בני אדם רבים בעולמנו, מעשים פשוטים שישיגו לנו, אחת ולתמיד, את השקט, השלווה והשלום שאליהם אנו כל כך מתאווים.
