לשרת הבריאות
יעל גרמן היו הרבה מאוד כוונות טובות כאשר הקימה את הוועדה הציבורית שנועדה בין היתר לבדוק ולהחליט בשאלה האם יש להפעיל שירות רפואי פרטי (שר"פ) במסגרת הרפואה הציבורית בישראל. למרבה הצער ניתן לומר כי את הכותרת המתאימה ביותר למסקנות המפתיעות של הוועדה, ניתן למצוא לא בתחום הבריאות אלא בתחום הפולקלור העממי, בהתאם למה שקובעת האמרה הנודעת כי "הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות". כישלונן של הכוונות הטובות נובע פעמים רבות מכך שיוזמיהן - במקרה הנוכחי המדובר בשרה גרמן - אינם רואים את התמונה הכוללת.
כאשר באים למצות את מהות הדיון על השר"פ, חשוב להבין כי בעצם מדובר בכסף, הרבה כסף, ולאו-דווקא בבריאות. השאלה הרלוונטית היחידה בהקשר זה היא: לכיסו של מי יגיע הכסף. לכיסם של רופאים מעטים או לכיסו של הציבור הנזקק לשירותי בריאות.
במצב שהיה קיים לפני ועדת גרמן זרם הרבה כסף לכיסם של מספר מצומצם של רופאים שניצלו את האפשרויות שהעמידה לרשותם מערכת הבריאות הציבורית. רק חלק מן הכסף הגיע גם לכיסיהם של רופאים שהעמידו את שרותיהם הטובים לרשות מוסדות הבריאות הפרטיים, כמו אסותא, במסגרת הביטוחים המשלימים.
הכוונה הטובה של השרה גרמן הייתה להעניק שירותים שווים לציבור הרחב, ולא להעדיף את בעלי הממון שיכולים לשלם בעבור השירותים של מערכת הבריאות בבתי החולים הפרטיים. השרה אף התגאתה בכך כי הצליחה להשיג ממשרד האוצר עוד מיליארד שקלים לשיפור השירות לציבור צרכני הבריאות, בעיקר בקיצור תורים ובחירת הרופא. בפועל מדובר בהרבה פחות, ב-700 מיליון שיחולקו על פני שלוש שנים, כלומר מדובר ב-230 מיליון שקלים בשנה בלבד, שגם הם רק הבטחה של האוצר שכלל לא ברור אם תמומש, ובשום אופן לא תוכל לענות על הצרכים. כל מי שמכיר את המספרים של תקציב משרד הבריאות יכול להבין כי סכום זה בטל בשישים. תקציב מערכת הבריאות מדי שנה מגיע ל-74 מיליארד שקל; כש-34 מיליארד שקל מתוכם יוצאים מתקציב המדינה ומסי הבריאות, והשאר יוצאים מכיסם של המטופלים.
נראה כי התוצאה המעשית של דוח ועדת גרמן תהיה הפוכה מזו שאליה התכוונו יוזמיה. שר"פ אכן לא יונהג במערכת הרפואה הציבורית ומשך הזמן שיידרש להמתנה לביצוע פרוצדורות רפואיות רק יתארך עוד ועוד. לעומת זאת שירותי רפואה טובים וזמינים ימשיכו לעמוד לרשות הציבור דווקא במערכות הבריאות הפרטיות, הנתמכות בידי גופי הביטוח המשלים. כתוצאה מכך, הרופאים הטובים והמיומנים יעדיפו להעניק את שרותיהם בבתי החולים הפרטיים, וזאת בין היתר להשלמת הכנסתם הלא מספקת ברפואה הציבורית. מי שייפגע יהיו, כמו תמיד, המבוטחים "הרגילים" שייאלצו להמתין ולסבול עד שיזכו ליהנות משירותי בריאות סבירים.
כל המתנגדים להפעלת שר"פ בבתי חולים ציבוריים, מביאים כדוגמה שלילית את השירות הקיים בבתי החולים הדסה ושערי צדק בירושלים במשך עשרות שנים. אך רק בעקבות המשבר הנוכחי גרם הנושא לסערה ציבורית, כשהסתבר כי במקרים לא מעטים חרגו הרופאים חריגות משמעותיות, כולל קבלת חולי שר"פ בשעות העבודה הרגילות, וקבלת תשלומים גבוהים ביותר ללא ביקורת, כמו למשל רופא עיניים בכיר שהשתכר 64,000 שקלים בחודש מהעבודה הציבורית ועוד כ-390,500 שקלים בחודש מהעבודה בשר"פ. כמו-כן הסתבר כי ביה"ח קיבל אחוזים זעומים בלבד מהכנסות השר"פ, כאשר הרופאים משתמשים בציוד הרפואי ובכוח האדם של ביה"ח. ברור כי מצב כזה לא יכול להימשך ויש לקוות כי במסגרת הסכם ההבראה שנחתם עם הדסה, יהיו הנחיות ברורות ופיקוח צמוד לגבי השעות בהן ניתן לעשות שר"פ וכן לגבי גודל ההכנסות והחלק ההולם שיוקצה לבית החולים.
בעקבות מסקנות וועדת גרמן, הסביר פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל שיבא, כי במקום לאפשר לקבל רפואה פרטית בצורה מבוקרת ומסודרת בבתי החולים הציבוריים, הרפואה הפרטית תמשיך להתפתח ולשגשג, כאשר בעלי המאה ימשיכו ליהנות ממנה, ואילו הציבור הרחב יצטרך להזדיין בסבלנות יותר גדולה מאשר עד עכשיו, בנוסח הפתגם "עד שתבוא הגאולה תצא הנשמה".
יש בהחלט מקום להעניק שירותים רפואיים שווים לכלל הציבור וברור שהכוונות של ועדת גרמן היו טובות, אבל התוצאה בפועל הייתה פספוס גדול. בסיוע תקשורת שטחית הופנתה תשומת הלב הציבורית אל נישה בעייתית אחת - השר"פ, ולא אל כלל הבעיות הדורשות פתרון במערכת הבריאות. כך למשל אחד הפתרונות האפשריים יכול היה להיות העלאת מס הבריאות ברבע אחוז - העלאה שהייתה מגדילה את היקף הכספים העומדים לרשות מערכת הבריאות במיליארדים מדי שנה, מה שהיה מאפשר גיוס אחיות ורופאים, ופיתוח תשתיות מתקדמות.
אחד הרופאים הבכירים במדינה מספר כי כמעט לא עובר יום שאינו מקבל פניות מהציבור הרחב לסייע במציאת הרופא הטוב ביותר, מהר ככל שניתן, עבור בן משפחה עם בעיה רפואית המצריכה טיפול מורכב - ניתוחי או תרופתי, והנושא של גובה התשלום אפילו לא מוזכר. אין ספק שהזקוקים לסיוע רפואי ימשיכו להעדיף להגיע לרופא או לטיפול במסגרת הרפואה הציבורית, מאחר שיש לה הרבה יותר מה להציע מבחינת תשתיות, טיפולים מורכבים וכו'. באשר לרופאים עצמם - הרי ידוע לכל כי למרות כל העלאות השכר, עדיין המשכורות של רוב הרופאים אינן מספיקות לקיום המשפחה והם נאלצים לבצע עבודה נוספת להשלמת ההכנסה, חלקם הגדול בקופות החולים ו/או במוסדות הפרטיים. עדיף לאפשר להם לעבוד במתכונת שר"פ בבית החולים הציבורי בשעות אחה"צ, כאשר אין בעיה של מקום וזמן.
חבל שההזדמנות יוצאת הדופן של ועדת גרמן לא הביאה לפתרון נאות לטובת הציבור הרחב.
