כאשר ברנע תיאר את אולמרט כ"שרץ"

סוללת סניגוריו של אהוד אולמרט תנסה מן הסתם הכל כדי לעשות משולה זקן עפר ואפר, בחקירה הנגדית שלה האמורה להתחיל ביום חמישי. אבל גם אם תפעיל ההגנה את מיטב הטריקים המשפטיים האפשריים כדי להוכיח שמדובר בעדה "נוקמת" ו"מניפולטיבית", קשה עד בלתי אפשרי יהיה למחוק מתודעת הציבור את הרושם המדכא, המדהים וגם העצוב של קלטות זקן, שרק חלק מהן הושמע ביום שני.

אפילו ידיעות אחרונות שרק תמול שלשום עוד פרש על אולמרט את חסותו המפרגנת ועשה ככל יכולתו לגמד את הסתבכויותיו, כל עוד היה עוד סיכוי להחזיר את אולמרט לזירה הפוליטית (כדי שיביס את נתניהו שנוא נפשו של "ידיעות") – הרים אתמול דגל לבן.

לאקט המביך הזה נשלחה הפרשנית הפוליטית סימה קדמון, שבעבר כבר הובילה לקבורה פוליטית את הגורו שלה, חיים רמון. בעוד ששני מליצי היושר הקבועים של אולמרט, נחום ברנע ושמעון שיפר, רשמו נפקדות תמוהה. אולי יצאו לוושינגטון, להיות לצידו של אובמה בשעתו האלקטוראלית הקשה.

שיפר, כדאי לזכור, עוד הספיק לסנגר על אולמרט ממש ערב הבחירות האחרונות לכנסת, כמי שהיה "ראש ממשלה טוב" (בדיוק אותו מיתוס שניסה למכור אתמול לקוראי מעריב השבוע, בן כספית, הממורמר על שהפרקליטות והמשטרה התלבשו דווקא על הצדיק אולמרט במקום אתם-יודעים-על-מי).

מילא שיפר, בסך-הכל הוא מילא בנאמנות את חלקו במקהלת נוני מוזס. אבל מפתיע היה לגלות שגם נחום ברנע זימר שם לצידו את כל שיבחי אולמרט. הרי ברנע הספיק להכיר היטב את אהוד אולמרט עוד בתקופה שאהוד היה חבר כנסת צעיר, מתחיל ופעלתן בליכוד, וברנע חבר מערכת "דבר" (היה פעם עיתון כזה).

בחורף 1982 תקף אולמרט בחריפות מעל במת הכנסת את הקיבוץ הארצי, אותו האשים בקשרים כלכליים עם ארגנטינה שבאותה תקופה הייתה תחת שלטון החונטה הצבאית בראשותו של הגנרל וידאלה.

הקיבוץ הארצי התגונן, טען כי האשמותיו של אולמרט אינן נכונות ומוגזמות, שבסך-הכל החזיק בארגנטינה שליח עלייה.

ברנע לא יכול היה להחריש נוכח העוול שגרם מי שעתיד להיות מועמדו האידיאלי לראשות ממשלה, לשמאל הישראלי. בגיליון מס' 4 של השבועון השמאלני "כותרת ראשית" (שהוא היה עורכו), ואשר התפרסם ב-22 בדצמבר 1982, פירסם ברנע את השורות הארסיות הבאות ( לא נגענו):

"אילו ידעתי לעשות סרטים מצויירים הייתי מצייר את אהוד אולמרט בדמותו של סופרמן. נפוח חזה וגיבור. בכוחותיו הביוניים מנתץ אולמרט קופות שרצים. קופה ועוד קופה ועוד קופה. ואז מתקרבת המצלמה אל קופת השרצים המנותצת ואכן כפי שניתן היה לצפות, יוצאים ממנה המון שרצים קטנים.

"המצלמה מתקרבת עוד, לאט-לאט, ואז אנחנו מבחינים לתדהמתנו שכל אחד מהקטנים הוא אהוד אולמרט. יש שם אולמרטים. המון אולמרטים. טפט של אולמרטים".

סיכם ברנע את אבחנתו: "זהו כנראה טבעה המשחית של הפוליטיקה ובמיוחד של הפוליטיקה של אמצעי התקשורת, שאולמרט הוא אחד המומחים הגדולים בה. העם רעב לגילויים – תן לו גילויים, גם כאשר הם יושבים על כרעי תרנגולת. העם עייף מוויכוחים – המצא לו משהו מלוכלך על יריב פוליטי".

כמה משעשע לגלות ש-32 שנה אחרי שתיאר את אולמרט כ"שרץ", הפך נחום ברנע את אהוד אולמרט למועמדו המועדף לראשות הממשלה.