איך הם הלכו כצאן לטבח?

ב"ה

כשהייתי ילד שאלתי כמו כולם: איך הם הלכו כצאן לטבח?
ההסברים שקיבלתי, שכנעו אותי בהחלטה ברורה אחת, כדי שזה לא יקרה, אסור לתת לזה להתחיל.

כשאתה מתרגל ללכת עם טלאי צהוב, כשאתה מוכן להכנס לרכבת, אתה נכנס למסלול שבסופו כבר לא תוכל להתנגד. כשמשתפים אותך במעשה לא מוסרי אתה חייב לחתוך מיד בהתחלה, אם לא תעשה את זה מיד, סביר להניח שלא תעשה זאת לעולם. תמיד יהיה לך מה להפסיד ותמיד זה לא יהיה העיתוי המושלם.

בימים אלו הקפיץ המוסרי נמתח ונדרך. בשמנו, בשם עם ישראל, בשם מדינת ישראל-שאנו אזרחיה, הולכים לבצע פשע נורא. כולנו רוצים לצעוק, לעצור, לומר שזה לא אנחנו.

ביום בו יוכרז על ישוב מסוים כשטח צבאי סגור, נעמוד כולנו מול השאלה הגדולה. האם אנו שותפים בשתיקה לפשע זה או לא? האם אנו מוכנים לראות כיצד לוקחים את חברינו, אזרחים נאמנים שלא חטאו ולא פשעו ומוחקים את זכותם לחופש? האם אנו מוכנים שהסבתא יותר לא תגיע לבקר בביתם של נכדיה? האם אנו מוכנים להכשיר את הקרקע להבדלה ביננו לבין חברנו שתתן את האפשרות לנשלם מביתם ורכושם?

אני לא מוכן. אם גם אתה אינך מוכן, הגיע הזמן! בא יחד איתי ונלך להוכיח זאת - "אנשים אחים אנחנו". לא ניתן לאחינו להתמודד לבד, אנו נפתח להם את הדרך הביתה, לא ניתן להבדיל ביננו לבין אחינו.

ביום בו יוחל איסור כניסה לאחד האזורים המיועדים לעקירה וגירוש, אני יוצא בעז"ה מהבית.

לאן? כמובן אל אחינו באותם תחומי מושב האסורים. בכל מקום ובכל מחסום שעוברים אזרחים, חיילים או שוטרים, גם אני עובר. אם אני לא עובר, גם הם לא עוברים כי אני לפניהם בתור לעבור. אם ידרשו ממני לזוז, לא אסכים. 'אתה יכול לעצור אותי' אומר בחיוך, 'אבל אל תדחוף ובוודאי אל תכה - את זה אסור לך לעשות'. לא ארים יד, אך אדרוש בתוקף שגם כנגדי לא תורם יד.

לא אשב בביתי, עד שתוסר האפליה! לא אתן לנהוג באחי ובאחיותי אחרת ממני! אני מוכן לשבת במאסר. לא ארים יד, אך גם לא אחדל מלהתדפק על שערי המחסומים עד שתוסר החרפה.

ואתם הקוראים - התשבו בבתיכם או תבואו איתי?

בימים אלו איש לרעהו יאמר חזק, בדקו מי במקום מגוריכם מוכן להצטרף, הכינו את התיקים והודיעו במקום העבודה ובמקומות הלימודים. אל תתמהמהו גם אם זו תקופת בחינות, הבגרות אינה בורחת וגם לא מבחני סוף השנה. אם תישארו בבית, לא תוכלו לסלוח על כך לעצמכם לעולם.

מיכאל פואה
מצפה נטופה
גליל תחתון