שרת המשפטים מנסה להביא למינויה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון, כך לפי התקשורת. עוד נמסר, כי חלק משופטי בית המשפט העליון מתנגדים למינוי זה מאחר ופרופ' גביזון הינה מתנגדת לאקטיביזם השיפוטי הנקוט על-ידי בית המשפט העליון.
אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לנשיאות בארצות הברית היה הויכוח האידיאולוגי החריף סביב האקטיביזם השיפוטי. הנשיא, ג'ורג' וו. בוש, חזר ואמר במהלך הקמפיין כי ימנה שופטים שמרנים המתנגדים לאקטיביזם שיפוטי: "לא אסכים לכך שאנשים המתמנים ואינם נבחרים ישלטו מתחת לגלימה ויפעלו בשליחות אג'נדה פוליטית או אישית" אמר הנשיא. "על השופטים לפרש את החוק כלשונו ולא לייצר מדיניות. את המדיניות יקבעו הנבחרים", חזר ואמר באסיפות בחירות רבות משתתפים. ויכוח זה פרץ במלוא עוזו לאחר שבמהלך השנים האחרונות שופטים במדינות הליברליות מסצוסטס וקליפורניה פירשו את חוקי המדינה כמאפשרים נישואים בין בני אותו מין.
כך בארצות הברית. הנשיא בוש, כידוע, זכה בבחירות ומיד לאחריהן פנה לפעולה נמרצת באמצעות הרוב שהשיג בשני בתי הנבחרים ליישום מדיניותו המוצהרת וחזר והבטיח כי בקדנציה השניה שלו ימנה שופטים שמרנים שיתנגדו לאקטיביזם השיפוטי.
ובארץ? מאז הועברו בכנסת במחטף שני חוקי היסוד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק בשנת 1992, המיעוט הליברלי בציבור הישראלי - המתוקשר, המבוסס והמשכיל - הולך ודוחף את בית המשפט העליון להפעיל אקטיביזם שיפוטי שאין לו אח ורע בשום מקום אחר בעולם.
בית המשפט העליון החל עוסק יותר ויותר בעניינים ערכיים ובהכרעות אידיאולוגיות תוך שהוא נוטל במוצהר מהכנסת את ההכרעות בנושאים אלה ופועל להגשמת האידיאולוגיה של המיעוט הליברלי בעם, בין השאר בכיוון של הפרדת הדת והמדינה לפי המודל האירופאי ואפילו עד כדי אימוץ חלקי של רעיונות "מתקדמים", כגון "מדינת כל אזרחיה".
למותר לציין כי אין לרעיונות אידיאולוגיים אלו תמיכה רבה בציבור ואין כל סיכוי בעתיד הנראה לעיין כי כנסת ישראל תלך במסלול פוליטי שכזה.
למרות זאת, בית המשפט העליון מוצא את עצמו בשנים האחרונות, פוסע יותר ויותר בדרך החתחתים האידיאולוגית והפוליטית במתן החלטות שנויות במחלוקת שאינן משקפות את רצון העם, ושגוררות ויכוחים פוליטיים עד אין קץ.
עם כל הכבוד לציבור הליברלי ה"נאור" במדינתנו הקטנטונת, מדובר עדיין במיעוט חשוב אמנם אך קטן במניינו. בארצות הברית ניתן לנהל מערכת בחירות על שאלות של אקטיביזם שיפוטי ואילו במדינת ישראל היינו עדים בשנים האחרונות למערכת משומנת של סתימת פיות כנגד מתנגדי האקטיביזם השיפוטי בטענה שהתנגדות לאקטיביזם השיפוטי הינה "הרס שלטון החוק" ו"איום על הדמוקרטיה הישראלית".
אישי ציבור שונים אשר התריאו והתנגדו להתפשטות מערכת המשפט מעבר לתפקידיה המסורתיים ספגו גינויים תקשורתיים במקרה הטוב. מקרים אחרים הסתיימו בהאזנות סתר בלתי חוקיות לשיחות הטלפון שלהם ובכתבי אישום מפוברקים מהסוג שידענו בפרשות השונות של פרופ' יעקב נאמן, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, ראש לשכת עוה"ד לשעבר דרור חוטר ישי ואחרים.
כל האישים הללו סולקו משום מה ממשרותיהם לרבות ממשרד המשפטים בדרך פלא, לאחר שניסו למנוע את ההתפתחויות השליליות במערכת המשפט ומחו כנגד המגמות של השלטת הנורמות והערכים של הציבור "הנאור" על רוב העם, "הנבער מדעת" רחמנא לצלן. עתה גם מועמדת, שאין מחלוקת לגבי התאמתה לתפקיד, מסומנת אף היא כ"אויב", זאת על אף שעל כישוריה המבריקים אין חולק.
לדוגמה נוספת לאקטיביזם הנקוט על-ידי בית המשפט העליון, היינו עדים לאחרונה עת הוציא בית המשפט העליון צו תחת ידיו המורה לסגן הרמטכ"ל, דאז, האלוף דן חלוץ, להודיע לבית המשפט תוך 14 יום מה הם "ערכיו"...ספק אם ישנו בית משפט בעולם בו ניתן לקבל צו מהסוג הזה, גם אם קצין בכיר השמיע אמירה לא מוצלחת בראיון עיתונאי, מקוממת ככל שתהיה.
המשך הליכת בית המשפט העליון בכיוון אידיאולוגי וערכי הנוגד את רצון הציבור, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהליך המייגע לעיתים, דהיינו, של דמוקרטיה ייצוגית המתנהלת בכבדות לאחר תוצאות של הבחירות, כפי שהינן באות לידי ביטוי בהרכב הכנסת מדי ארבע שנים, יגרום נזק חמור למערכת המשפט ומה שיותר חשוב יביא עלינו מלחמת תרבות ממנה הצליחו ראשי המדינה לדורותיהם להמנע מאז הקמתה.
