שחיקה והסטה - ואיפה ישראל?

הכירו מושג חדש, שעדיין אינו ידוע למנועי החיפוש ואפילו לא לוויקיפדיה, אבל תהיה לו משמעות רבה מאוד בעולם המיסים הבינלאומי בדור הקרוב: BEPS - ראשי תיבות של Base Erosion and Profit Shifting, ובעברית: שחיקת בסיס המס והסטת רווחים.

מדובר בתקיפת עצם הבסיס של תכנוני המס של החברות הרב-לאומיות הגדולות. תכנונים אלו מבוססים בעשורים האחרונים על עיקרון פשוט מאוד: פעילות הפיתוח, השיווק והמכירה מבוצעת במדינות רבות - אבל המס משולם כמעט כולו במקלט מס. כך לדוגמה, החברה יכולה לפעול בגרמניה, בצרפת, בבריטניה ובישראל - אבל את המס היא תשלם באירלנד, בשווייץ או במקום אקזוטי יותר.

במבנה הזה, קל מאוד לזהות מפסידים ומרוויחים. המפסידות הן המדינות בהן מבוצעת הפעילות האמיתית, אך למרות זאת - הן מקבלות רק 2% או 3% מכלל המס. המרוויחים הם מקלטי המס, הנהנים מעשרות אחוזים מכלל המס שמשלמת החברה הרב-לאומית. כך נוצר מצב, בו באירלנד ובשווייץ משלמות החברות כמחצית מכלל מס החברות שגובות מדינות אלו. בנוסף, על-מנת להצדיק את תכנון המס הזה, החברות הבינלאומיות יוצקות פעילות באותה מדינה, ומעסיקות כמה עובדים, כי כיום לא די בתיבת דואר כדי "לייצר" את ההכנסה ולשלם את המס באותה מדינה.

שחיקת בסיס המס והסטת הרווחים מהווה אתגר עצום למדינות רבות, משום שהיא מפחיתה את תקבולי המס שלהן ופוגעת בצדק המיסוי בין המדינות. לכן הורו מדינות ה-G20 ל-OECD לבחון מחדש את כל עקרונות המיסוי הבינלאומי, התומכים בתכנוני מס אלו. זאת יש להדגיש: על-פי העקרונות והחוקים הקיימים - אפשר לא לאהוב את ההתנהלות הזאת, אפשר למתוח עליה ביקורת במישור הציבורי והחברתי, אבל אי-אפשר לומר שהיא בלתי חוקית, כי היא כן חוקית. OECD הרים את הכפפה ופרסם דוח, שאין לו מעמד מחייב, אבל הוא מסוג ההמלצות שמוטב שלא לסרב להן.


שלושה צעדים שלובים


כדי להבין מה עשה OECD, נחזור למבנה הנוכחי של תכנוני המס של החברות הרב-לאומיות. הללו ריכזו את הנכסים הבלתי-מוחשיים שלהן - טכנולוגיה, פטנטים, ידע - בידי חברות המאוגדות במדינות בעלות משטר מס נמוך. לפי עקרונות של מחירי העברה, הן יכולות לייחס לחברות אלו את רוב הרווח, כי הן אלו הלוקחות את מירב הסיכונים העסקיים - שהרי הקניין הרוחני הוא הנכס החשוב ביותר של תאגידים אלו.

נניח שמדובר בחברה רב-לאומית המוכרת מכשיר טלפון סלולרי בגרמניה, בה שיעור מס החברות הוא 30%. החברה הגרמנית נחשבת רק למפיץ נטול סיכון, כי היא חותמת על הסכם בין-חברתי שמעביר את כל הסיכונים לחברה באירלנד.

עקרונות מחירי ההעברה קובעים: תבחן את הצד הפשוט לעסקה - והוא נמצא בגרמניה. מפיץ צריך להגיע לרווח תפעולי של 3%, ואם הוא נטול סיכון - 2%. על הרווח התפעולי המינימלי הזה משולם מס חברות בגרמניה, ואילו חלק הארי של הרווח מוסט לאירלנד, שם הוא ממוסה כיום, באמצעות תכנוני מס פשוטים או תוך ניצול הטבות מס, בשיעור של 1%-3% בלבד (מס החברות המלא באירלנד עומד על 12.5%).

כדי לשנות את המצב הזה, קבע OECD שלושה צעדים הכרוכים זה בזה. הראשון: אם במקלט המס יש רק סיכונים בלא עובדים בכירים שמנהלים אותם - אין די בכך כדי לאפשר את הסטת הרווח לאותו מקלט מס. השני: החברות נדרשות להצדיק את חלוקת הרווח בכל שרשרת הערך, קרי בתוך כל חברות הקבוצה. אם נחזור לדוגמה הקודמת, לא די בכך שהחברה תסביר מדוע הסניף הגרמני שלה מרוויח רק 2%; יהיה עליה להצדיק את הרווח של 50% שרושם הסניף האירי.

הצעד השלישי הוא המפץ הגדול. כיום, אחד היתרונות הגדולים של החברות הרב-לאומיות הוא שליטתן המוחלטת במידע. בא OECD ואומר להן: תנו לנו דוחות של כל מדינה בנפרד - כמה אנשים יש בה, כמה הכנסות יש בה, כמה נכסים יש בה, כמה רווח יש בה וכו'. פתאום רואים בדוח כזה, שלחברה יש 100 אלף עובדים ברחבי העולם ורק עשרה עובדים באירלנד - והעשרה הללו לוקחים מחצית מהרווח. ברור, כי לאור המידע הזה, יהיה קשה מאוד להצדיק את חלוקת הרווח הנוכחית.


ההתנהלות תשתנה


הדינמיקה של השינויים הללו עומדת לשנות ברמה זו או אחרת את ההתנהלות של החברות הגלובליות. מי שחושב שהן יוכלו לפתור את הבעיה באמצעות רילוקיישן של עובדים למקלטי המס, טועה. ראשית, עובדים אינם ריהוט שמכניסים למכולה, מעלים על ספינה ומעבירים ממדינה למדינה; אלו בני אדם, בעלי רצונות משלהם וצרכים משלהם.

שנית, ולא פחות חשוב: רילוקיישן הוא עסק יקר מאוד. סביר להניח שהחברות הרב-לאומיות יגלו, שמבחינה כספית מוטב להן לשלם מס במדינות הפעילות, מאשר להשקיע הון תועפות בהעברת עובדים, הקמת תשתית, רכישת משרדים, שכירת כוח עזר מקומי וכל השאר.

כמו תמיד, אנו שואלים את עצמנו מהי נקודת המבט הישראלית. ובכן, מבחינת ישראל יש למטבע הזה שני צדדים. היא יכולה לצאת נשכרת מן השינוי, היא יכולה להיפגע ממנו - אבל העיקר הוא, שישראל יכולה להפוך את רעידת האדמה הזאת להזדמנות של פעם בדור.

מצד אחד, לנוכח העובדה שרשות המיסים מחוברת למה שקורה ב-OECD, צפוי שנראה יותר ויותר שומות לחברות ישראליות בתחום מחירי ההעברה, שמאמצות את התפיסות החדשות. זה כבר היום השיח במפגשים עם בכירי הרשות. זה מהלך חשוב מאוד ומיידי מאוד, שיביא לכך שהרשות תדרוש מחברות הפועלות בארץ לשלם יותר מס על פעילותן כאן.

מצד שני, מבחינת חברות ישראליות רבות הפועלות ברחבי העולם - מקלט המס, תאמינו או לא, הוא בישראל. חברות שנהנות ממעמד של מפעל מאושר או מפעל מועדף, רוצות שחלק גדול ככל האפשר של רווחיהן יהיה בישראל, כאן הן עשויות לשלם מס חברות של 9%-16%, ואף פחות על השקעות אסטרטגיות. כאן אנחנו נמצאים בצד השני של המטבע, שכן המדינות בהן פועלות אותן חברות יעשו בדיוק את מה שתעשה רשות המיסים שלנו: ידרשו מהן לשלם הרבה יותר מס במדינות הפעילות, שזה כמובן אומר הרבה פחות מס בישראל.


ההזדמנות שלנו


כאן אנו מגיעים להזדמנות. ה-BEPS פותח בפני ישראל את האפשרות להפוך למדינה בה יש לחברות רב-לאומיות הקלות מס לצד פעילות אמיתית - בדיוק כמו שה-OECD מוכן שיהיה. לרוב החברות הללו יש כבר כיום פעילות מהותית בישראל - במחקר ופיתוח, בייצור ולפעמים בשניהם - והן מעסיקות כאן מספר משמעותי של עובדים, היכול להגיע לאלפים.

את החברות הללו אנחנו יכולים למשוך על-ידי התאמת משטר המיסוי הישראלי למידותיהן. ראשית, יש להתאים את שיעורי המס המופחתים בחוק עידוד השקעות הון לשיעורים התחרותיים המקובלים בעולם המערבי על הכנסות מקניין רוחני. כך לדוגמה, בבריטניה חברות כאלו ישלמו 10% (אפילו אם הן ממוקמות בסיטי של לונדון), בהולנד הן ישלמו 5% מס, ובקפריסין ואירלנד הן ישלמו רק 2.5%. כל זאת בנוסף למנגנוני הטבות ותמרוץ נוספים שקיימים במדינות רבות, כגון זיכוי/ניכוי מס מוגדל להוצאות מו"פ.

בנוסף, יש לפעול במישור הרגולציה, ולהתאים את הוראות החוק, פרשנותו והפעלתו על-ידי רשויות המס, למאפייני הפעילות של החברות הרב-לאומיות, וכן לדעת לספק להן את הוודאות והיציבות הנדרשות. בדיוני ועדת אנדורן הופיעו נציגים של שלוש חברות כאלו ואמרו במפורש: זהו שינוי של פעם ב-20 שנה בדיני המס, ויכול להיות פה יתרון מאוד גדול לישראל.

אם ישראל תשכיל להגיב במהירות ובצורה נכונה לשינויים הללו, היא תוכל למשוך לכאן חברות ענק ולהרוויח פעמיים. ראשית, במקום שהרווח שלהן כאן יהיה לכל היותר קוסט פלוס, הוא יהיה שיעור משמעותי מכלל הרווח, דבר שיכול להגדיל את גביית המיסים הכוללת של המדינה. שנית, לא צריך להכביר מילים על משמעות הפיכתה של ישראל למרכז עולמי של חברות כאלו, דבר שיכול להוסיף לתעסוקה איכותית הן במקצועות הטכנולוגיים והן במעגלים הנלווים של נותני השירותים.

המדיניות הכלכלית הנוכחית והשיקולים הפוליטיים אינם מאפשרים הורדת שיעורי מס בישראל לחברות, ולכן צריך לפעול בתחום הזה בצורה חכמה ונקודתית, ולאשר הקלות מס לפעילות תוספתית - כזו שלא הייתה מגיעה לישראל בלא ההטבות.

קחו חברה כמו אינטל. עם כל ההשקעות העצומות שלה בישראל, בסופו של דבר הלקוחות שלה הם ברחבי העולם ואת ההון היא מגייסת בארה"ב. לחברה מעין זו יש חלופות השקעה בכל העולם. לכן, כל פעילות נוספת שלה בישראל היא פעילות תוספתית שממנה המשק רק מרוויח מגביית מס ומתעסוקה. על פעילות זו יש להסתפק בשיעור מס זהה לזה שגובות אירלנד וסינגפור, על-מנת להתחרות בהן ולנצח בתחרות המס הבינלאומית. מדובר בהזדמנות עסקית נדירה ומצוינת. האם ממשלת ישראל תנצל אותה?