קולם של פצועי המלחמה מושתק. למרות קשר השתיקה, קולם נשמע היטב מתוך הספר 'לחזור אל החיים'.
פצוע צה"ל, אשר נשלח לפזר הפרת סדר בכפר חיזמה, הנמצא סמוך לפסגת זאב, מספר לנו את האמת. הפצוע מספר כיצד הביטוי "הפרת סדר" הוא מונח טכני, רשמי, להפגנה אלימה של המון אדם משתולל הזורק אבנים, מבעיר צמיגים, משליך חזיזים ובקבוקי תבערה. מולם עומדים אנחנו, כמה חיילים בודדים, חומקים מהאבנים ומהחפצים המושלכים לעברנו, נזהרים מבקבוקי התבערה והחזיזים. תוך כך אנו גם מביטים סביב, מציצים בחלונות ובגגות הבתים מחשש לצלפים ערבים, ומדי פעם נפגעים מאבן ברגל או בקסדה. יורים כדורי גומי, רימוני הלם, גז מדמיע. לאחר יומיים נשלח החייל הלוחם שלנו, לפזר הפרת סדר עצומה בצומת א-רם. אל מול מאות פלשתינים התייצבו קצין וחמישה חיילים. החייל שלנו הופתע מאחור, כשערבי שיסף לו את הגרון. החייל רוקן עליו מחסנית בעוד ערבים אחרים ממלטים את המחבל במכונית מסחרית שנסעה במהירות לכיוון רמאללה. הלוחם שלנו הגיבור הצליח להתגבר על הפציעה ועל הטראומה. הוא נס רפואי. בשל הרצאותיו על השירות במלחמה נגד הטרור הערבי כחייל חי"ר, קיבל את אות "החייל המצטיין" מנשיא המדינה. הלוחם שלנו חזר להיות חייל קרבי והשתתף בניצחון הגדול של מבצע חומת מגן. הקים משפחה לתפארת.
זו האמת של חיילת מצטיינת קורס מש"קיות הוראה, אשר התביישה לקום אל נהג אוטובוס קו 51 ולומר לו שיש חפץ חשוד באוטובוס. התיק החשוד בצבע בז' שהונח מתחת לרגליה, התפוצץ עליה. התיק הממולכד באמת יועד לה. "שמתי את זה מתחת לחיילת היפה שישבה שם", אמר המחבל הערבי. החיילת ניצחה ובגדול ומתמחה בריפוי בעיסוק וריפוי קבלי.
הנה האמת של הצנחן, שהגיע לנקודת האיסוף של חיילי בסיס הצנחנים בצומת בית ליד, אשר לא ידע כי שני מחבלים שלובשים מדי צה"ל, מכינים עצמם בקרבת מקום כדי לבצע פיגוע התאבדות נגדנו. אחד המחבלים נכנס בין החיילים ופוצץ עצמו. חובש מגולני רץ אל הצנחן להגיש עזרה ראשונה. החובש הצליח להציל את הצנחן, אך באותו הרגע התפוצץ המחבל השני. החובש הגיבור נהרג. בדוח המתאר את פינוי הנפגעים נרשם כי במקום הפיגוע נמצאה גופה של חייל גולני, השוכב על חייל צנחנים פצוע אנוש, כשעל רגלו של הצנחן מונח חוסם עורקים של גולני. וכך, לפני מותו, הספיק החובש מגולני להציל את חיי הצנחן. הביקור החשוב ביותר לו זכה הצנחן, היא דווקא של בחורה דתייה, אסתר שמה, שניגשה אליו בהיותו בבית החולים. היא הציגה עצמה בפניו וכתבה לו על דף הנייר את סיפור פציעתה. אני קטועת רגל מגיל שבע, כתבה, ואני חיה חיים טובים ומלאים. ואז בתוך השקט המוחלט שבו חי הפצוע מאז שהתעורר בבית החולים, הרימה אסתר שהייתה דתייה את חצאיתה, מעט ובעדינות, והראתה לו את התותבת. זה היה רגע חשוב מאוד, שסייע לו כל הדרך בהתמודדות עם הפציעה. החייל הזה זכה לחיזיון רגע לפני שהתעורר בבית החולים. בחזונו הוא שמע קול אלוהים מדבר אליו ומראה לו כיצד זכויותיו מרובים בזכות תפילות אביו להצלתו. הצנחן זכה להיות אלוף בטניס וכדור נוצה וספורטאי מצטיין.
האמת לאמיתה של חיילת מתכנתת, שעלתה על אוטובוס קו 300, שעצר בתחנה בצומת אזור. החיילת, חברתה הטובה שנהרגה בפיגוע, חיילים רבים, וכמה אזרחים ירדו בתחנה. זמן קצר לפני כן ירדו מאוטובוס של חברת
אגד כחמישים פועלים ערבים מעזה שהגיעו לעבודה באזור המרכז. הנהג של אותו האוטובוס, ערבי משכונת שיח' רדואן בעזה, הועסק זה חמש שנים כנהג בחברת אגד, הוריד את הפועלים הערבים באזור התעשיה של חולון, הסתובב בכיכר ועמד ברמזור בצומת אזור. כאשר הרמזור של כלי הרכב התחלף לירוק, לחץ הנהג הערבי על דוושת הגז, סטה הצידה, עלה עם שני גלגלים על המדרכה, ו"קצר" את כל החיילים והאזרחים שצעדו לעבר התחנה ועמדו סביבה.
הנהג הערבי השאיר אחריו הרוגים רבים - ארבע חיילות, שלושה חיילים ואזרחית אחת בהריון. הנהג הערבי הותיר אחריו גם כעשרים פצועים ובהם שלוש חיילות שהיו פצועות באורח אנוש. שלושתן החלימו ובנו חיים חדשים. אחת מהן הייתה המתכנתת. דליה בדש-שץ "אם הפצועים", עמדה לצד מיטתה של החיילת הנערה המתכנתת, והביטה בפניה. פני נערה חיוורות, פצועות. ידה הייתה מונחת מחוץ לשמיכה, ודליה הושיטה את ידה ואחזה בה. פתאום אירע דבר מופלא. בעוד ידה של דליה ביד החיילת הפצועה, אחזה בדליה סערת רגשות עזה ומילאה את כולה, והיא מצאה את עצמה מתפללת לאלוהים - מתפללת שהחיילת תתעורר, שהיא תחיה. באותם רגעים הרגישה דליה תחושה שכמוה לא הכירה, כאילו שרתה עליה השכינה. כשהניחה דליה את ידה של החיילת ויצאה מחדרה היא ידעה שהחיילת תתעורר. שהיא תחיה ותנצח. זו הייתה נבואת אמת.
ניכרים דברי אמת של פצוע צה"ל גיבור, מ"פ פלוגה בגדוד נחשון. הקצין המצטיין נלחם במחבלים אשר תקפו אוטובוס מספר 189 של
חברת דן, שעשה דרכו מבני ברק לעמנואל. שלושה מחבלים, לבושים במדי צה"ל, הניחו מטען נפץ לצד הכביש, והפעילו אותו על האוטובוס. עם הפעלת המטען פתחו השלושה בירי על האוטובוס ועל מכוניות פרטיות שנסעו בסמוך אליו, והשליכו לעברם רימונים, וכאשר הנוסעים המבוהלים החלו לקפוץ מחלונות האוטובוס הבוער, המשיכו המחבלים לרסס אותם בעודם רצים אובדי עצות לחפש אחר מחסה. תשעה ישראלים נרצחו וכחמישה עשר נפצעו. המ"פ שלנו, המ"פ הצעיר בצה"ל, יצא למרדף אחרי המחבלים. חשוב למ"פ המצטיין להדגיש כי לחמנו באורח האגרסיבי ביותר והמוסרי ביותר. חייליו, חיילים מצוינים, לחמו במהלך הימים הסוערים של אינתיפאדת אל-אקצה ומבצע חומת מגן, ועשו מלאכתם בצורה מדהימה. מצד אחד לחמנו ללא רחמים נגד מחבלים, ומצד שני חילקנו את כל מנות הקרב שהיו ברשותנו לזקנים שנתקעו בעיר הנצורה. אחר כך, כאשר שמעו הלוחמים והמ"פ את הביקורת שביקרו אותם בתקשורת הם כעסו מאוד. נלחמנו וסיכנו את חיינו למען אזרחי המדינה, וחשוב היה לנו שהם ידעו מה אנחנו עושים, ש"יפרגנו" לנו ושיגידו שם
בבית: "וואללה, החברה האלה קורעים את התחת בשבילנו". ובאמת עבדנו קשה. תקופת הלחימה בחומת מגן הייתה הסוערת והמסעירה ביותר בחיי המ"פ. לחמנו למען מטרה צודקת. הרגנו מחבלים שביקשו להרוג אותנו ואת משפחותינו, ומימשנו באורח המובהק ביותר את ייעודנו - להגן על המדינה. המ"פ הקים משפחה לתפארה.
האמת לאמיתה של פצועי המלחמות, שאותה מנסים להשתיק, היא שכל מי שרוצה וחותר להעניק לטרור הערבי האכזרי פרס, בדמות הקמת מדינת טרור ערבית נוספת, בלב המדינה היהודית, יורק בפרצופם של פצועי המלחמות ובוגד בהם. האמת לאמיתה היא שהטרור רוצה להשמיד את מדינת ישראל ויהודים רבים מידיי מסייעים לו. האמת לאמיתה, שאסור לנו לבגוד בחללינו ובפצועינו ובמשפחותיהם. אנו חייבים לנצח במלחמה זו כנגד הטרור. אנו חייבים לפצועי המלחמות ולמשפחותיהם ניצחון מוחץ ומוחלט על הטרור. כך אכן נעשה. נשבענו לאלוהים שננצח. בכוח הזכות הצודקת ובזכות הכוח האלוהי ניצחנו וננצח.
