שידור תעמולת בחירות במהלך נאומו בקונגרס של ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו העומד לפתחו של יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט
סלים ג'ובראן, במסגרת עתירתה של מפלגת מרצ, הוא סוגיה שניתן היה לפתור, ובקלות.
נאום ראש ממשלה מכהן בעניין שיש בו כדי להשפיע על-סדר יומה של המדינה בשנים הקרובות חייב להיות משודר. בעידן המודרני, גם שידור חי של האירוע הנדיר מחויב המציאות.
הבעיה אינה חשיפת היתר שיש למועמד בנימין נתניהו. באיזון נכון ניתן לארח באולפני הטלוויזיה את ראשי יתר המפלגות על-מנת שיגיבו על הנאום.
מה שבעייתי הוא תוכן הדברים. קרי: האם יכללו תעמולת בחירות או שלא. נראה שבדיוק בשביל זה הומצא ה"אמברגו", הנאום הנצור שנשלח מראש למערכות החדשות.
בלשכת הנשיא התשיעי
שמעון פרס הקפידו לשלוח מראש את הנאום, וכך גם היה ניתן לדעת איפה הקטעים החשובים בהם. בטקסים שונים בהם שודרו נאומים בשידור חי אף הופיעו כתוביות עם הנאום לטובת לקויי שמיעה. אבל כאשר עלה ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום אחריו איש לא ידע מראש על מה הוא ידבר, החירשים "נדפקו" וגם הדיווחים בעיתונות המקוונת הגיעו באיחור בשל הצורך לכתוב את הדברים.
פתרון הבעיה פשוט אפוא: התחייבות מצד נתניהו לשופט סלים ג'ובראן כי נאומו הנצור יישלח למערכות התקשורת שעה-שעתיים מראש, לרבות ציון גימיקים בהם הוא עשוי להשתמש, והיצמדות שלו לנוסח הטקסט - יאפשרו לערוצי הטלוויזיה והרדיו להשמיט מראש קטעים המעלים חשש לכדי תעמולת בחירות.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
