אני יונה פוליטית ובזמנו תמכתי בהתלהבות בתהליך אוסלו. אני מעריך את תרומתך למדינת ישראל ומעריץ את כושר הביצוע שלך ואת היותך איש ספר. מי עוד תרם כמוך לרכש הביטחוני, הקמת הכור הגרעיני, התעשיות הביטחוניות, ההתנחלויות (אתה ודאי מצר על כך כיום), מאמצי השלום עם מדינות ערב והפלשתינים וליחסי החוץ של ישראל.
תוצאות תהליך אוסלו - האינתיפאדה השניה, גרמו לי למחשבה שניה ביחס ל"קונספט אוסלו". אני מודע לכך, שלשני הצדדים יש חלק בכישלון, אך עיקר האשמה נופלת על הפלשתינים, שהפרו את העיקרון הבסיסי, שחילוקי דעות יש לפתור במו"מ ולא באלימות. היום אני סבור, כי לתהליך לא היה סיכוי מלכתחילה.
הסיכסוך הישראלי-פלשתיני הוא המורכב ביותר כיום, ואולי גם בהיסטוריה האנושית. כל מרכיב אפשרי נמצא בו. סיכסוך בין שתי תנועות לאומיות/לאומניות, הנאבקות על אותה כברת ארץ. יש בו מרכיבים אתניים, תרבותיים - תרבות המערב המתקדמת, מול זו של המזרח הנחשלת, תפישות מנוגדות של אופי המשטר והכלכלה והחמור מכל המרכיב הדתי בעוצמה גבוהה. זו איננו רק עוד סיכסוך בין יהודים למוסלמים, אלא מאבק על המקום המקודש ביותר ליהדות והמקום השלישי בקדושתו לאיסלם.
המסקנה: אין די בחתימה מהירה על הסכם כדי לסיים את הסיכסוך, ודאי לא בתנאים והנורמות הנהוגות כיום בעולם.
עד מלחמת העולם השניה ומיד לאחריה, סיכסוך כזה היה יכול להיפתר על-ידי טרנספר של האוכלוסיה הפלשתינית ממערב לירדן לגדה המזרחית. כפי שקרה בין יוון לטורקיה וגירוש הגרמנים ממדינות שונות לגרמניה במהלך המלחמה ומיד לאחריה. היום זהו פתרון לא מעשי. אפילו הגירוש שבוצע בקפריסין, שמונע עד היום אלימות, אינו זוכה להכרה. יש בזה מידה לא מעטה של צביעות, שבאה לידי ביטוי בוטה בנושא הזכות להגדרה עצמית. מדוע לפלשתינים יש זכות להגדרה עצמית בנפרד מירדן אך זו נשללת מהעם הכורדי או הצ'צ'ני למשל.
המסקנה: הפתרון של הסיכסוך המורכב הזה חייב לבוא על פתרונו במסגרת האילוצים הקיימים. זה כולל גם את הרשות הפלשתינית, שהיא עובדה קיימת. ברור, כי אם ההנהגה הקיימת תוחלף וימומשו אפילו רק חלק מהרפורמות המוצעות, זה יקל על הפתרון.
אני מודע וחרד כמוך לסכנת "הפצצה הדמוגרפית", העלולה לפגוע באופייה היהודי של ישראל. זו כמובן מטילה גם מגבלת זמן על הפתרון.
סיכום: סיכסוך מורכב ביותר, החייב להיפתר במגבלות קשות של "נורמות עולמיות" וזמן.
כבר משה רבנו הבין את חשיבותו של מימד הזמן, כשמנע את כניסתו לארץ של דור המדבר. באנלוגיה, אסור היה לחתום על הסכם עם יאסר ערפאת והפתח המייצגים את דור תש"ח הפלשתיני ובמיוחד את הפזורה שלו. "נשמת אפו"-אמנתו - היתה השמדת ישראל וזכות השיבה. כל ויתור בתחום זה היה לכאורה בלבד.
אסון אוסלו: בניגוד להשקפת הימין, האסון הוא בעובדה שתהליך אוסלו הרחיק למעשה את פתרון הסיכסוך במקום לקרבו. היום הצטרף לדור תש"ח גם דור אינתיפאדת אל-אקצה.
פעולות טרור היו לפני ההסכם, וסביר להניח שהם היו נמשכות ומתעצמות, לרמה של היום, גם ללא ההסכם. פעולות התאבדות היו כבר בלבנון, והצלחתן הן הגורם העיקרי לפופולריות שלהם בחברה הפלשתינית.
אתה ודאי מצר על כישלונך להעביר את "הסכם לונדון" - הפתרון הירדני. לדעתי, זה עלול היה להיות אסון חמור יותר מאסון אוסלו. אין ספק כי הפלשתינים היו "מחסלים" את בית המלוכה, ועל גבולנו המזרחי, הכולל חלק נכבד מהשטחים, הייתה קמה מדינת אוייב חמושה, המשתרעת עד עירק במזרח. המשמעויות היו עלולות להיות הרות אסון.
פתרון מומלץ: חובה להחליף את הסדר בתהליך - בעיית הפליטים וירושלים תחילה. זה ינטרל את המוקש הדתי ויחליף את הדרישה ל"מות" דור תש"ח. רק לאחר מכן לפתור את בעיית ההגדרה העצמית והגבולות.
בנושא הפליטים טעינו בגדול. היה עלינו לשקם את הפליטים שהיו תחת שלטוננו. אם היינו מקדישים רק חלק מהמאמצים שהקדשנו להתנחלויות, בעיה קשה זו היתה מאחורינו.
היום יש לעמוד על כך שהפליטים ישוקמו במקומות מושבם בעזרת "תוכנית מארשל" עולמית. אסור לקבל את התנגדות מדינות ערב לתרום את חלקם בפתרון, יש לראות בכך חלק מהמאמץ לחיסול ישראל. גם על מצרים לתרום את חלקה על-ידי קליטת חלק מפליטי הרצועה בתחומה - בצפון סיני. אסור להכיר בזכות השיבה של הפליטים לא לישראל ולא לתחומי הרשות, כי זו תגרום ל"פצצה דמוגרפית", שתטרפד את היציבות של כל פתרון עתידי.
ירושלים העתיקה - "האגן הקדוש", יעבור לריבונות בורא עולם. תוקם מועצה דתית, שתורכב מנציגי שלושת הדתות, שתשלוט במקומות הקדושים. אונסקו תופקד על שיקום העיר העתיקה ועל הפעילות הארכיאולוגית באזור. בעיר תשלוט משטרה בינלאומית והמערכת החוקית תותאם בהתאם. תנאי מוקדם להצלחה - הוצאת הגורמים הקיצוניים, היהודים והמוסלמים, מהעיר. בתנאים כאלו תהפוך העיר לאתר תיירות מבוקש, שהכנסותיו יוקדשו לפיתוח המקום.
מודל דומה, בשינויים המתחייבים, ניתן יהיה ליישם בעתיד גם בעיר האבות חברון.
שלבי הפתרון הנ"ל ניתנים למימוש במקביל, והתקדמותם הממשית חייבת להיות תנאי הכרחי להמשך מסירת שטחים נוספים לשלטון הרשות, בנוסף לדרישה להפסקת הטרור וההסתה. במקביל, יש לשכנע את הציבור הישראלי, כי הפתרון המוצע לבעיית ירושלים הוא סביר ואינו פוגע בחלום הדורות וגעגועינו לציון.
לדעתי זהו פתרון מעשי ואפשרי, אשר עונה גם על דרישת השמאל למתן "אופק מדיני" לפלשתינים, וגם לחשש של הציבור מהימין המתון ושמאלה לביטחון. היא עשויה להתקבל על מדינות המוסלמיות המתונות וודאי שניתן לשכנע את מדינות העולם לתמוך במסלול זה.
אני מאמין כי אם תשוכנע כי זו הדרך, אין מתאים ממך לממש אותה.
