שיטת הבחירות במדינות הדמוקרטיות מחולקת לשני סוגים עיקריים: שיטת הבחירות היחסיות ושיטת הבחירות האזוריות. מבלי להיכנס לפרטי השיטות הנ"ל, היתרונות והחסרונות העיקריים של כל שטה הן כדלקמן:
יתרונה העיקרי של שיטת הבחירות היחסיות הוא בזה שהיא מיצגת נאמנה את רצון כל הזרמים הפוליטיים במדינה, וחסרונה בזה שהיא נותנת כוח מיקוח עדיף למפלגות קטנות, תופעה שיוצרת עיוות של רצון הציבור וחוסר יציבות של השילטון.
יתרונה העיקרי של השיטה האזורית הוא בזה שהיא מייצרת שלטון יציב, וחסרונה הוא שאינה מייצגת נאמנה את רצון העם ומשמרת את המפלגות הקיימות על-ידי דיכוי זרמים ותנועות פוליטיות חדשות.
אחוז החסימה הוא מנגנון שקיים בשיטת הבחירות היחסיות שנועד לחסום את דרכם של תנועות קיקיוניות ורדיקליות אל בית המחוקקים. אך מאידך, נזהר המחוקק מלקבוע אחוז גבוה על-מנת לא לחסום את האפשרות של היווצרות מפלגות חדשות ולאפשר מיגוון של דיעות בבית המחוקקים אף שחלקן אינו ניתמך על-ידי אחוז גדול בציבור.
במילים אחרות, תפקידו של אחוז החסימה הוא לאפשר להמשיך ולהנות מיתרונותיה של שיטת הבחירות היחסיות מבלי להיפגע יתר על המידה מחוסר היציבות השלטונית שהיא יוצרת.
השאלה היא שאלה של מינון נכון. כלומר: מהו אחוז החסימה האופטימלי?
נדמה לרגע בנפשנו מה היה קורא בפוליטיקה הישראלית, אילו אחוז החסימה היה עומד על ארבעה אחוזים. המפלגות הערביות היו מתאחדות וכנ"ל המפלגות הרוסיות, הדתיות, השמאל הקיצוני והימין הקיצוני. כנסת ישראל היתה נותרת עם שבע מפלגות בלבד (הליכוד, העבודה, שינוי, מפלגה דתית, ערבית, ימנית ושמאלית). במצב זה כנסת ישראל ללא ספק היתה יותר הומוגנית, מתונה ופרודוקטיבית.
אלא שבקביעת סף אחוז החסימה לארבעה אחוזים אנו למעשה מצפים ממפלגה שזו הפעם הראשונה שהיא עומדת לבחירה לעבור את סף חמשת המנדטים ע"מ להיכנס לכנסת. בעשור האחרון עמדו במשימה זאת רק שתי מפלגות: מפלגת המרכז ומפלגת שינוי. לא נראה הוגן ודמוקרטי לצפות ממפלגה שזה רק הוקמה לקבל חמישה מנדטים עוד לפני שהיה לה הסיכוי להוכיח את עצמה בבית המחוקקים.
לעומת זאת, מפלגה שכבר בילתה ארבע שנים בבית המחוקקים ונחשפה לציבור ועדיין אינה מצליחה לצבור אמון במשקל של חמישה מנדטים, היא יותר נטל מאשר תרומה לבית המחוקקים.
לכן, נראה ראוי לקבוע שני אחוזי חסימה האחד למפלגות חדשות בשיעור של שני אחוזים והאחר למפלגות קיימות בשיעור של ארבעה אחוזים.
עד כאן המשל, כי מבחינה מעשית הדבר לעולם לא יקרה כי מי שאמור לשנות את אחוז החסימה הם דווקא המפלגות הקיימות שמתבוססות בריטואל הפלגנות.
