פרישתה של בריטניה מ
האיחוד האירופי - תהליך שהחל רשמית בשבוע שעבר - עורר מחלוקת בלתי צפויה: עתידה של גיברלטר, מדינת הצוק הניצבת בכניסה המאוד-אסטרטגית לים התיכון. טיים מסביר (3.4.17) במה מדובר.
מבחינה גאוגרפית גיברלטר היא חלק מחצי האי הספרדי - אבל מבחינה מדינית היא חלק מבריטניה מאז המאה ה-18, למרות נסיונות חוזרים ונשנים של ספרד להשיב אותה לחיקה. "גיברטלר מאוד בריטית, פרט לכך שיש לה 300 ימי שמש בשנה", כותב השבועון: השפה הרשמית היא אנגלית והמקום נראה כמו כל עיר אנגלית, עם חנויות של מרקס אנד ספנסר ותאי טלפון אדומים.
אז מה הבעיה? - שהאיחוד האירופי החליט שיש בעיה. סעיף 22 בקווים המנחים של האיחוד למו"מ הברקזיט עם בריטניה קובע, שלספרד תהיה זכות וטו על כל הסכם הנוגע להשלכות הברקזיט על מדינת הצוק הקטנטנה (2.6 קמ"ר, 30,000 תושבים). השר הראשי של גיברלטר, פביאן פיקרדו, הגיב בחריפות: "זהו ניסיון מעורר שאט נפש מצד ספרד לתמרן את מועצת אירופה לצרכים הפוליטיים הצרים שלה". ואילו שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון, הבהיר שאין מה לדבר על שינוי בריבונות הבריטית בגיברלטר ללא רצונם המפורש של תושבי שתי המדינות - מה שלא יקרה.
אין ספק שתושבי גיברלטר רוצים להישאר חלק מבריטניה, מדגיש טיים. ב-1967 וב-2002 הם דחו ברוב גדול במשאלי עם את האפשרות לעזוב את בריטניה, ובמשאל הברקזיט אשתקד הצביעו 96% מהם נגד הפרישה מהאיחוד האירופי, הרוב הגדול ביותר במקום כלשהו בממלכה. אז איך בריטניה תשמור על ריבונותה? אם שואלים את שר הפנים לשעבר, מייקל הווארד, התשובה חד-משמעית: במלחמה, כמו באיי פוקלנד בשנת 1982.
שר ההגנה, מייקל פלון - שלעמדתו ודאי יש משקל משמעותי - אמר שבריטניה "תלך עד הסוף" כדי להגן על גיברלטר. אישי ציבור ופוליטיקאים אחרים מתחו ביקורת על התבטאויות אימפולסיביות אלו, ואמרו שאין סיכון ואין צורך שבריטניה תצא למלחמה נגד ספרד - ודאי לא בגלל גיברלטר. ואילו שר החוץ הספרדי, אלפונסו דסטיס, הציע לבריטים להתאפק; "דומה שהם מאבדים את קור רוחם", אמר.
לשכתה של ראש הממשלה, תרזה מיי, הורידה את מפלס הלהבות כאשר הודיעה שבריטניה לא תשלח צבא להגן על גיברלטר - אך סירבה לגנות את דבריו של הווארד. פיקרדו קרא לאיחוד האירופי למחוק את סעיף 22, אך לא סביר להניח שקריאתו תיפול על אוזניים כרויות. מה שברור הוא, מסכם טיים, שאם כך נראות שיחות הבקרזיט אחרי שבוע - צפויות שנתיים קשות ביותר.