הבחירות הקרובות בגרמניה יציבות מדי – התלונן בתחילת השבוע (25.6.17) יוזף שטרנברג בוול סטריט ז'ורנל. והוא כמובן מסביר.
כאשר ילכו הגרמנים לקלפיות בחודש ספטמבר, יהיה זה אחרי שנה של בחירות סוערות – במידה זו או אחרת – בבריטניה, בצרפת, באיטליה ובהולנד. בגרמניה, ולא משנה מה יהיו התוצאות, תישמר היציבות. בין אם אנגלה מרקל תזכה בקדנציה רביעית ברציפות, ובין אם תוחלף בידי נשיא הנציבות האירופית לשעבר, מרטין שולץ.
כרגע נראה שמרקל משייטת לעבר ניצחון בראש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. היא פוליטיקאית הימין-מרכז הכי משעממת באירופה, כותב שטרנברג. הייתה לה החלטה אחת ויחידה שבאמת הייתה שנויה במחלוקת – פתיחת שערי גרמניה בפני למעלה ממיליון מהגרים מהמזרח התיכון בשנת 2015 – וגם אותה היא הפכה בלי לדחות אותה. היא תציע כמה קיצוצי מס ועוד הטבות "ביתיות" למעמד הביניים, כדי שלא לנוח על זרי הדפנה, אך הקו המרכזי שלה יהיה המשכיות בבית ומחוצה לו. בניגוד לימין במדינות אירופה האחרות, שניסה לענות לדרישת הציבור לרעיונות חדשים, מרקל שומרת על הקיים.
השמאל הגרמני מרדים באותה מידה, ממשיך שטרנברג. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית העמידה בראשה אדם בן 61 שבילה בבריסל את 22 השנים האחרונות. שולץ גם מתח ביקורת על רבות מרפורמות שוק העבודה שביצע הקנצלר הסוציאליסטי האחרון, גרהרד שרודר. הוא גם איננו ג'רמי קורבין: שולץ אינו מציע הלאמות נרחבות, אלא סגירה של כמה פרצות מס ותוספת תקציבים לבתי ספר ולכבישים. ההבטחה הקיצונית ביותר שלו היא הרחבת רשת הפנסיה הממשלתית, בדומה לגישת השמאל-מרכז בכל מקום אחר.
ייתכן שהגרמנים לא רואים כל פסול בכך. הפוליטיקה בגרמניה מעולם לא הייתה רדיקלית מאז תום מלחמת העולם השנייה, ואין לצפות שפוליטיקאי גרמני כלשהו יהיה
דונלד טראמפ או ג'רמי קורבין. לגרמנים היה פלירט קצר עם הימין הקיצוני (אלטרנטיבה לגרמניה) ועם השמאל הקיצוני (דה-לינקה), אבל הסקרים מלמדים שהבוחרים חוזרים לשתי המפלגות הגדולות. התוצאה היא בחירות נטולות תוכן והעדר דיון על סוגיות רציניות. לגרמניה מגיע קמפיין טוב יותר, טוען שטרנברג, דווקא משום שהמצב הכלכלי טוב יחסית: צמיחה של 1.9%, אבטלה של 4.2% ועודף תקציבי חסר תקדים של 54 מיליארד אירו.
אלא שנתונים אלו מסתירים בעיות רציניות. יש סימנים להאטה בצמיחה (שגם ככה היא טובה רק ביחס למדינות אחרות באירופה) ולהאצה באינפלציה. האבטלה נמוכה משום שמיליוני גרמנים נמצאים בתת-תעסוקה: הם עובדים, אבל לא במשרות מלאות. המפלגות העיקריות בגרמניה מועלות בתפקידן כאשר אינן מתייחסות לסוגיות אלו. הן יתחרטו על שלא עשו זאת, אם הכלכלה אכן תושפע מלחצים כמו חוסר הוודאות שיוצר הברקזיט או לחצי התחרות מצד ארה"ב, ואז יפנו הבוחרים למי שכן יציע להם רעיונות מלהיבים יותר.
נכון לעכשיו, המשימה להכניס קצת רוח חיה לקמפיין נופלת על שכמה של המפלגה הדמוקרטית העצמאית, התומכת ביוזמה עצמאית ובפחות מעורבות של הממשלה. לאחר שנחלה מפלה בבחירות ב-2013, היא מבצעת קאמבק בראשותו של המנהיג הכריזמטי כריסטיאן לינדנר. התוצאה הכי טובה של הבחירות, סבור שטרנברג, תהיה אם מרקל תיאלץ להקים קואליציה עם לינדנר אשר יכפה עליה לבצע צעדים של ממש בתחומי המיסוי והרגולציה.
"מישהו שפוי צריך להתחיל לעשות פוליטיקה, משום שהניסיון בכל מקום מלמד, שאם הפוליטיקאים מהזרם המרכזי אינם עושים זאת – הבוחרים פונים לבסוף למפלגות קיצוניות שעושות זאת", מסכם שטרנברג. "אסור לגרמניה להניח שהיא חסינה מפני המגמה הזאת. היא פשוט עלולה להקיץ מאוחר מדי". ואנחנו נוסיף: היא כבר הייתה בסרט הזה.
