האסטרטגיה לביטחון לאומי אותה הציג הנשיא
דונלד טראמפ (18.12.17) חובקת בתוכה את אותם ארבעה עקרונות לאומיים מרכזיים של הממשלים הקודמים. ההבדל הוא בשאלה כיצד יושגו אינטרסים אלו - סבורה קבוצת הייעוץ הביטחוני סופאן.
כפי שהציג זאת היועץ לביטחון לאומי,
הרברט מקמאסטר, האינטרסים המרכזיים הם הגנה על העם האמריקני; קידום השגשוג האמריקני; קידום השפעתה של ארה"ב; ושמירת השלום באמצעות כוח. בעוד שממשלים קודמים הציעו חלופות של אינטרסים אלו, ממשל טראמפ עצר את הרעיון של הדיפלומטיה הרב-צדדית, תוך אימוץ הרעיון של בריתות וחוזים שהם כמעין "עסקות" עם מרוויחים ומפסידים. לצד האי-ודאות בשאלה כיצד תושג אסטרטגיה זו, ישנה הפוליטיזציה של נושאי חוץ וביטחון לאומי בעיני הבית הלבן, שסותר בכירים שונים ומזלזל בהם.
האסטרטגיה החדשה מתייגת את רוסיה וסין כמעצמות רוויזיוניסטיות, שפועלות להפוך את הסדר העולמי שנקבע לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. ארה"ב, שהיא למעשה היוצרת של סדר עולמי זה ומנהיגתו, נהנית מאוד מהמצב הקיים. ממשל טראמפ סבור שהסכמים ומדיניות ארוכי טווח שנקבעו במסגרת זו, גרמו לארה"ב להעדיף את השיקולים הכלכליים של בעלות בריתה על פני אלו שלה. הבית הלבן לא סיפק הוכחה לטענה זו, שלמעשה עומדת בניגוד למערכת בהביאה לשנים של שקט, ביטחון ויציבות למיליארדי בני אדם.
האסטרטגיה החדשה גם מציגה את הלוחמה החדשה של רוסיה, בהתייחסות להערכת קהילת המודיעין האמריקנית לפיה מוסקבה ניהלה קמפיין שיטתי ומכוון כדי להשפיע על הבחירות בארה"ב ב-2016. הערכה זו ניתנת במקביל לאמירה של טראמפ לפיה כל ההוכחות להתערבות הרוסית בבחירות, הן בבחינת פייק ניוז. לא ברור האם האסטרטגיה החדשה תביא ליישום סנקציות נגד רוסיה. האסטרטגיה גם מתייחסת לתוקפנות הכלכלית של סין, אמירה שמתאימה לטראמפ במהלך הקמפיין שלו לנשיאות, אך לא להצהרותיו לגבי סין מאז נכנס לתפקיד.
השפעתו של מקמאסטר גלויה לעין, כאשר האסטרטגיה מתייחסת לרוסיה ולסין - אומרת סופאן. אופן עקבי, הוא רואה את רוסיה וסין כאתגר רציני לביטחון האמריקני, שיש להתמודד מולו בדרכים דיפלומטיות כמו גם באמצעות הרתעה צבאית. כאשר מדובר בהשקפת הממשל על טורקיה וקטר, היא ברורה עוד יותר. מקמאסטר תייג את שתי המדינות כמקור המרכזי למימון והפצה של אידיאולוגיית האיסלאם הקיצוני. זוהי השקפה שלמעשה מנוגדת לזו של מחלקת המדינה ולפנטגון, אך היא עולה קנה אחד עם השפעתו של
ג'ארד קושניר, שיישר קו עם סעודיה. דבר זה גם מביא למעורבות עמוקה יותר של ארה"ב במלחמת האזרחים בתימן, כאשר הממשל הודיע שהוא תומך בתוכנית הסעודית כדי למנוע את התדרדרות המצב.
האסטרטגיה מתמקדת גם במדינות הסוררות, כמו
קוריאה הצפונית ואירן. הממשל האמריקני שם בראש מעייניו את סיכול תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית, אך דוחה את רעיון ההרתעה מאחר שקוריאה הצפונית כבר מחזיקה בנשק גרעיני. נכון לעכשיו, עדיין אין שגריר אמריקני בקוריאה הדרומית, דבר שיכול ללמד על האמונה המעטה של הממשל בדיפלומטיה ככלי לניהול המצב. באשר לאירן, ממשל טראמפ רואה בה את האיום האזורי הגדול ביותר. הממשל מבקש לבטל את הסכם הגרעין עם אירן, כמו גם לפעול נגד ההתערבות האירנית במזרח התיכון.
היכולת של ארה"ב להפעיל דיפלומטיה כדי לשכנע מדינות אחרות כיצד לפעול, נמצאת כעת בשפל המדרגה כאשר משרות רבות במחלקת המדינה נותרו ללא איוש. ממשל טראמפ מתייחס בבוז לשימוש בדיפלומטיה לפתירת משברים רציניים. כעת נותר לראות האם ארה"ב תוכל להשיג התקדמות לעבר יעדיה. תוך התעקשות שבעלות בריתה, איתם הם חולקים ערכים ומטרות משותפות, ישלמו על הסיוע האמריקני, בזמן שארה"ב נסוגה מהאתגרים הגלובליים שדורשים פתרון דיפלומטי, הממשל הנוכחי לא נע לעבר העתיד, אלא נשאר נטוע חזק בעבר שאינו קיים עוד.