• מייקל בלומברג הוא אחד מאנשי העסקים החשובים ביותר והמכובדים ביותר בארה"ב. הונו נאמד ב-47.8 מיליארד דולר - נתון המציב אותו במקום השמיני ברשימת עשירי ארה"ב ובמקום העשירי ברשימה העולמית. בלומברג הוא המייסד, המנכ"ל והבעלים של חברת המידע הפיננסי והחדשות הנושאת את שמו והיה ראש עיריית ניו-יורק בשנים 2013-2002. משמעות הדבר היא, שבלומברג אישית ייצא נשכר מהרפורמה במס שבסוף השבוע גובש הנוסח המחייב שלה.
  
  בלומברג, לשעבר איש המפלגה הרפובליקנית וכיום עצמאי, הוזכר כמועמד אפשרי לנשיאות אך בחר שלא להתמודד. הוא פרסם מאמר בשבועון טיים בנוגע לרפורמת הענק בתחום המס שיזמו הנשיא דונלד טראמפ והרפובליקנים, ועיקרי הדברים מובאים כאן בגוף ראשון כפי שנכתבו במקור.

בחודש שעבר ביקש עורך בוול סטריט ז'ורנל מחדר מלא במנכ"לים להרים את ידיהם אם ההפחתה הצפויה במס החברות תוביל אותם להשקיע יותר. ידיים בודדות התרוממו. בין הנוכחים היה ידידי גארי קוהן, יועצו הכלכלי של הנשיא דונלד טראמפ. הוא שאל: "מדוע הידיים לא הורמו?". תרשו לי לענות: אנחנו לא זקוקים לכסף.

חברות יושבות על כמות שיא של עתודות מזומנים: כמעט 2.3 טריליון דולר. הנתון הזה עלה בקביעות מאז הסתיים המיתון ב-2009, והוא כעת כפול מאשר ב-2001. הסיבה שהמנכ"לים לא ישקיעו יותר היא שאין קשר בין הנכסים הנזילים שלהם לבין מס החברות. האמונה שחוק המס יוביל לשכר וצמיחה גבוהים משמעותית, היא פנטזיה מוחלטת. אם הקונגרס היה מקשיב למנהלים או לכלכלנים שבחנו היטב את הנושא, ייתכן שהוא היה מבין זאת. אבל במקום זה, הקונגרס עשה את מה שהוא תמיד עושה: העדיף את הפוליטיקה.

משרד האוצר טוען שלמעלה מ-100 מומחים עובדים מסביב לשעון על ניתוח ה"רפורמה". עם זה נכון, עבודתם הקשה ודאי הוכנסה למגירה. הניתוח בן העמוד האחד שפרסם המשרד – המקבל את הניתוח של הבית הלבן לפיו הקיצוצים יממנו את עצמם וכן הלאה – הוא מסמך מוטה פוליטית, שווה ערך לרשלנות כלכלית. כך גם החוק עצמו.

האתגרים הכלכליים הגדולים ביותר הניצבים בפנינו כוללים משבר מיומנויות שבתי הספר הציבוריים שלנו אינם מתמודדים איתו, תשתית מתפוררת ההורסת את התחרותיות הבינלאומית שלנו, נסיגה בשכר ולצידה התרחבות בחוסר השוויון, וגרעונות תקציביים שיילכו ויחמירו ככל שיותר מבני ה"בייבי בום" פורשים. חוק המס אינו עושה דבר כדי לטפל בבעיות אלו. למעשה, הוא מחמיר אותן.

חינוך: החוק מגביל את ההכרה במיסוי מדינתי ומקומי לצורך חישוב המס הפדראלי, וכך יקשה על הרשויות המקומיות לגייס כספים לחינוך. הנטל הכבד ביותר יפול על ערים בהן מתגוררים תלמידים עניים, ויקשה על מיליוני ילדים לצאת ממעגל העוני – וכך יהיו לעסקים פחות עובדים מתאימים.

תשתית: משמעותה של אותה הגבלה היא גם פחות השקעה מקומית בתשתיות, ואילו הגידול בגרעון יקשה על ההשקעות הפדראליות בהן. שדות התעופה, המסילות והכבישים שלנו זקוקים בצורה נואשת למודרניזציה, ורשתות האנרגיה שלנו פגיעות ובלתי יעילות – אך ההשקעה בכל אלו תהיה קשה יותר.

חוסר שוויון: אם הקונגרס באמת רצה להעלות את השכר ולצמצם את הפערים, הדרך הפשוטה לעשות זאת הייתה להעלות את סף המס. במקום זאת, הוא מאמין שהפחתת מס החברות תוביל באורח פלא להעלאות שכר – אבל זה חוסר הבנה בסיסי בדרך בה פועל שוק העבודה. בנוסף לכך, ביטול החובה לרכוש ביטוח בריאות מינימלי יוביל לנשירתם של צעירים ובריאים רבים משוק ביטוח הבריאות, וכך יעלו הפרמיות לכל האחרים. זוהי העלאת מס בדלת האחורית למיליוני משפחות במעמד הביניים, להן יישאר פחות כסף לחיסכון, להשקעות ולצריכה.

גרעונות: מחיר הרפורמה – 1.5-1 טריליון דולר – יקשה על משלם המיסים לממן ביטוח בריאות וביטוח סוציאלי לבני דור ה"בייבי בום" המגיעים כעת לגיל הפרישה. הרפובליקנים מתעלמים מתג המחיר של הרפורמה, או מעמידים פנים שהגרעונות לא צריכים להדאיג אותנו. זה כמו להתעלם מהשלכות שינויי האקלים. אני יכול להגיד דבר אחד לטובת הרפובליקנים בקונגרס: הם עקביים.

בפועל, חוק המס ישיג ארבעה דברים: הוא לוקח כסף מבתי ספר ותלמידים, הוא מפחית את יכולתנו להשקיע בתשתיות, הוא לא עושה דבר כדי להעלות את השכר בעוד שהוא מגדיל את עלויות ביטוח הבריאות, והוא מקשה לממן ביטוח סוציאלי מבלי לקצץ בביטחון ובהוצאות אחרות או להגדיל את הגרעון. וכל זה בשביל מה? לתת לחברות קיצוצי מס גדולים שאינן זקוקות להם, תוך הפחתת המס שמשלמים אלו מבינינו שנמצאים במדרגה העליונה ומתן אפשרות לעשירים להסתיר יותר מנכסיהם.

שיהיה ברור: אני תומך בקיצוץ מס החברות כחלק מרפורמה שתהיה ניטראלית מבחינת העלות. נכון לעכשיו, חוק מיסוי החברות מסובך ביותר ושיעורו גבוה בהרבה מאשר במדינות אחרות, כך שבהחלט ניתן להפחית אותו. סגירת פרצות ובלימת השימוש במקלטי מס יכולות וצריכות להיעשות במסגרת רפורמה כוללת של חוקי המס.

הרפובליקנים בקונגרס יצטרכו לשאת באחריות על ההשלכות המזיקות של הרפורמה, אבל האשמה נופלת גם על המעודד העליון: הנשיא דונלד טראמפ. תפקידו של הנשיא הוא לגרום לשתי המפלגות לעבוד יחדיו, אבל טראמפ עושה את אותה טעות שעשה ברק אובמה בשנתיים הראשונות שלו: הוא מאמין שהרוב בקונגרס נותן לו רישיון למשול בלי הצד השני.

חוק המס הוא טעות חמורה שלא ניתן להגן עליה, ואשר תפגע בעתידנו. הרפובליקנים בקונגרס שוודאי יודעים זאת – ואשר הימרו בעבר על מנהיגי מפלגתם – חייבים להצביע נגדו.