מאסרה של מנג וונז'ו, בתו של מייסד Huawei ומנהלת הכספים של הקבוצה, היה דרמטי לכשעצמו – ומהממת עוד יותר העובדה, שהיא רק אחת משורה של מנהלים בכירים ברחבי העולם שמצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח בחשד לעבירות צווארון לבן. שבועיים לפניה נעצר בטוקיו מנכ"ל ניסאן, קרלוס גוסן. יומיים אחריה נעצר בסין וונג ויידונג, מנהל בכיר בחברת אליבאבא, בחשד לקבלת שוחד.

כל מקרה שונה, אבל יחדיו הם יוצרים את הרושם שמנהלים בכירים לפתע אינם חסינים מפני תביעות פליליות במסעיהם ברחבי העולם, כותב פורצ'ן. אבל גם אם נדמה שפושעים בצווארון לבן סוף-סוף מקבלים את המגיע להם, בפועל ההליכים עודם נדירים ביחס למקרים הפסולים המתרחשים בעולם התאגידי.

לפחות ברמה התיאורטית, ארה"ב שואפת להכניס לכלא יותר מנהלים. בשנת 2015 פרסמה המשנה דאז לשר המשפטים, סאלי ייטס, מזכר בן שבעה עמודים תחת הכותרת "אחריות אישית לפעילות תאגידית פסולה", המכונה בחוגים משפטיים "מסמך ייטס". המסמך כולל קווים מנחים לפעילות התביעה הפדרלית, והוא בא בתגובה לכעס הציבורי על כך שאפילו לא בנקאי אחד שילם את המחיר על האירועים שהובילו למשבר הפיננסי של 2008. היא הסבירה, כי כאשר מדובר בחברות גדולות, עלול להתעורר קושי בהוכחת כוונה פלילית של מנהלים ספציפיים, במיוחד הבכירים שבהם המנותקים מן העשייה היום-יומית בה מתרחשות העבירות. אבל רק באמצעות דרישה להטלת אחריות אישית, אפשר להשיג ציות לחוק – הוסיפה ייטס.

בקהילה המשפטית נתפס מסמך ייטס כהוכחה לכך שמשרד המשפטים שם על הכוונת את המנהלים. ואכן, זה מה שעשה הממשל בשנים האחרונות, כולל מול מי שהפרו עיצומים שהטילה ארה"ב; זוהי עילת המעצר של וונז'ו, החשודה בהפרת העיצומים על אירן. וזה לא המקרה היחיד: אשתקד הורשע בנקאי טורקי בידי בית משפט בניו-יורק על הפרת אותם עיצומים ונדון לשלוש שנות מאסר.

עם זאת, מציין פורצ'ן, המדיניות החדשה עדיין לא מותירה את חותמה על המנהלים האמריקנים; מספרם של אלו מהם שנעצרו, לא עלה משמעותית לאחר פרסום מסמך ייטס. גם ביפן נדירים המקרים בהם מנכ"לים מועמדים לדין – עוד יותר נדירים מאשר בארה"ב. קל יותר לציין את המקרים בהם מנכ"לים יפנים לא שילמו את המחיר: איש לא הועמד לדין על שערורייה חשבונאית בהיקף של 1.2 מיליארד דולר בחברה טושיבה, למשל, או בבנק סורוגה בו התגלתה פרשה של חשבונות פיקטיביים. בשנת 2011 חשף מנכ"ל בריטי הונאת ענק ביצרנית המצלמות היפנית אולימפוס; הוא פוטר, אך קודמו לא הועמד לדין.

סין היא מקרה מיוחד בהקשר זה. לעיתים קרובות מנהלים נעלמים, לרוב במסגרת "מסע נגד השחיתות" שאותו יזם הנשיא, שי ג'ינפינג. אליבאבא – אשר דיווחה כ-יאנג הודח שבוע לפני מעצרו – הודיעה שהיא משתפת פעולה עם החוקרים, ותו לא.

גם אם ההרשעות של מנהלים לא בהכרח נמצאות בעלייה, ממשיך פורצ'ן, לכל הפחות יש תחושה שהמחוקקים והתובעים מתחילים לקחת ביתר רצינות את עבירות המנהלים. בעולם מתנהל דיון בשאלת הגישה הנכונה לפשיעה תאגידית, ופעילות חקיקה ערה במיוחד בנושא מתנהלת בקנדה, צרפת, אירלנד ובריטניה. הוא גם מעורר עניין גובר בטייוואן, ספרד וברזיל. מנהל מורשע עודנו ציפור נדירה – אבל בקרוב יהיה פחות ברבור שחור, מסכם פורצ'ן.