כדי לזכות בתשומת לב במרוץ הדמוקרטי הצפוף למועמדות לנשיאות, כדאי להציע איזושהי מדיניות גורפת. ברני סנדרס רוצה חינוך חינם בקולג' וביטוח רפואי לכל. אליזבת וורן קוראת לפצל את חברות ההיי-טק הגדולות ולהעלות את המס על הסופר-עשירים. פיט בוטיגייג מציע להוסיף שישה שופטים לבית המשפט העליון. אבל מימוש תוכניות אלו יהיה קשה הרבה יותר מאשר לדבר עליהן, מציין אקונומיסט, כי קרוב לוודאי שאפילו אם ינצחו בבחירות לנשיאות – הדמוקרטים יפסידו בבחירות לסנאט.

לעיתים נדמה, שהדמוקרטים גם שוכחים שקודם כל על המועמד שלהם לנצח את דונלד טראמפ – שהמהמרים נותנים לו כעת סיכוי של 49% לזכות בכהונה שנייה. האמריקנים נוטים לבחור מחדש את נשיאיהם כאשר הכלכלה במצב טוב; האבטלה מצויה כיום בשפל של 49 שנים. הסיכוי לניצחון דמוקרטי סוחף נראה קלוש. למרות שהפופולריות של טראמפ נותרה נמוכה – בסביבות 42% - תומכיו אינם מוותרים. שורת השערוריות סביב ממשלו לא השפיעה על שיעור התמיכה בו.

גם אם יזכו בבית הלבן, יתמודד הדמוקרטים עם בעיית הסנאט. תיאורטית יוכל נשיא דמוקרטי עתידי לזכות בהסכמה חוצת-מפלגות, אבל בפועל הקיטוב הוא כה קיצוני עד שזה נראה בלתי מציאותי. למשל: קשה לדמיין מצב בו סנאטור רפובליקני אחד יצביע בעד מס מיוחד לעשירים. לפיכך, הדמוקרטים יזדקקו לרוב בסנאט, בו יש להם כיום 47 מושבים. כדי לשלוט בסנאט, יהיה עליהם לזכות לפחות בשלושה מושבים ובבחירות לנשיאות (כי סגן הנשיא מכריע במקרה של תיקו). שוקי ההימורים מעניקים להם סיכוי של 31% בלבד לזכות במנדטים החסרים.

כדי לגבור על סנאטורים רפובליקנים מכהנים, יצטרכו הדמוקרטים להציג מועמדים טובים במיוחד – אך מי שיכול להיות מועמד מן השורה לסנאט, הוא כעת מועמד מן השורה השנייה או השלישית לנשיאות. כך למשל בטו או'רורק, שיכול היה לאיים על המושב שמאייש ג'ון קורנין מטעם טקסס, או מושל מונטנה, סטיב בולוק, מול סטיב דיינס. מועמדים טובים אחרים מסרבים להתמודד, כמו סטייסי אייברמס בג'ורג'יה, ג'וש שטיין בצפון קרוליינה ומושל אייווה טום ויסלאק.

אקונומיסט ממשיך עוד שלב: אפילו אם הדמוקרטים ינצחו בבחירות לנשיאות וישיגו רוב בסנאט, הם לא יוכלו להעביר בקלות את ה"ניו דיל" המודרני עליו חולמים חלק מהם. צריך 60 קולות כדי למנוע פיליביסטר בדיוני החקיקה – ולשם כך יהיה צורך בתמיכה רפובליקנית. לנושאים כמו פיקוח על הנשק (שמקדם המועמד קורי בוקר), חופשות לידה וזכויות הפלה (קירסטן גיליברנד) ולגליזציה של מריחואנה (קמילה הריס) אין סיכוי לקבל תמיכה של שמונה סנאטורים רפובליקנים כדי לעקוף את הפיליבסטר.

הרבה מן הדיונים הנוכחיים על מדיניות עתידית של ממשל דמוקרטי, יהיו חסרי ערך בלא רוב בסנאט או אפילו עם רוב דמוקרטי קטן בו. הנשיא ג'ו ביידן או הנשיאה אליזבת וורן ישיגו בערך את אותו הדבר בחקיקה: קרוב לשום דבר. בתרחיש כזה, תהיה יותר משמעות להבדלים ביניהם במדיניות החוץ ובמדיניות הסחר, בהן הנשיא אינו זקוק לסנאט – אבל הנושאים הללו בקושי נדונים. בעלי תפקידים בכירים בממשל ביידן ובממשל וורן יפעלו באותו כיוון שמאלי-מרכזי: יותר הגנה על איכות הסביבה, יותר הגנה על זכויות האזרח, יותר רגולציה נגד מונופולים. אבל הצעות לשינויים חברתיים מקיפים, מהסוג שמציעים המועמדים כיום, יגוועו בוועדות הסנאט.