מחר (6.1.22) תמלא שנה להסתערות תומכיו של דונלד טראמפ על הקפיטול, בניסיון למנוע את אשרור בחירתו של ג'ו ביידן. ההסתערות עלתה בחייהם של חמישה בני אדם והטראומה עודנה מלווה את האומה האמריקנית. אמבר פיליפס, בעלת טור בכירה בוושינגטון פוסט, עומדת על מספר נקודות מרכזיות שנה אחרי.

שתי חקירות נפרדות מתנהלות: משפטית ופוליטית. מאות בני אדם נטלו חלק בהתפרעות ורבים מהם תיעדו את עצמם ברשתות החברתיות. משרד המשפטים מוביל את אחת החקירות הפדרליות הפליליות הנרחבות אי-פעם. עד כה הוגשו כתבי אישום נגד 725 איש, רובם בעבירות קטנות כמו הסגת גבול או התנגדות למעצר; 31 כבר נדונו למאסר. המשרד עודנו מתחבט באלו עבירות להאשים את המעורבים העיקריים: בגידה? שיבוש ההליכים בקונגרס? אין לכך תשובה משפטית פשוטה. רק חלק מן הנאשמים נטלו אחריות והביעו חרטה; יש ביניהם אפילו מי שמתמודדים על משרות ציבוריות.

בית הנבחרים הקים ועדה מיוחדת לחקר אירועי 6 בינואר, וממצאיה יהיו הדוח הפדרלי היחיד על מה שאירע, עד כמה טראמפ נושא באחריות וכיצד למנוע את הישנות האירוע. הוועדה ראיינה בשקט מאות עדים, קיבלה רבבות עמודים של מסמכים, המליצה לכלוא שניים מאנשיו של טראמפ אשר סירבו להעיד בפניה ומנסה לראיין כמה מחברי הקונגרס על מעורבותם האפשרית בהתקפה ועל שיחותיהם עם טראמפ באותו יום. חברי הוועדה מנסים לסיים את עבודתם לפני הבחירות לקונגרס בנובמבר הקרוב, בהן עשויים הרפובליקנים לזכות ברוב ולפזר את הוועדה.

עד כה גילתה הוועדה מספר עובדות, ובהן: ילדיו של טראמפ וכמה מן הרפובליקנים פנו בפניקה לראש הסגל של טראמפ, מארק מדואוס, וביקשו ממנו להשפיע על הנשיא לקרוא לפורעים לסגת. טראמפ נמנע מכך במשך שעות ארוכות. כמה מן השאלות המרכזיות עליהן מנסה הוועדה להשיב: עד כמה טראמפ יצר את האלימות? מי מימן את קבוצות הימין הקיצוני הללו? עד כמה היו מעורבים חברי קונגרס רפובליקנים?

כיצד מרגישים האמריקנים כלפי האירועים? סקר של וושינגטון פוסט ואוניברסיטת מרילנד (ראו קישור משמאל) מצא, כי רק 26% מהרפובליקנים סבורים שרוב מי שנכנסו לקפיטול היו אלימים; 72% מהרפובליקנים אומרים שטראמפ אינו נושא באחריות; 58% מהם סבורים שבחירתו של ביידן אינה לגיטימית; ו-40% מהרפובליקנים והעצמאים סבורים שיש מקרים בהם יש הצדקה לאלימות נגד הממשלה. רוב הדעות של הדמוקרטים הן הפוכות.

רוב המנהיגים הרפובליקנים התעלמו מן ההסתערות או שיקרו לגביה. נקודת המוצא בקרב הרפובליקנים הולכת ומתיישרת לפיו האמירה השגורה על פיו של טראמפ: "ההסתערות האמיתית הייתה ב-3 בנובמבר [יום הבחירות] ולא ב-6 בינואר". בכירים במדיה הימנית מפיצים שקרים לגבי האירועים, תוך התעלמות מהמחזות שראה העולם כולו. רוב המחוקקים הרפובליקנים אינם רואים ערך בעבודת ועדת החקירה, ובמקום זאת מפחיתים בחשיבות ההסתערות. מייק פנס, שחייו היו בסכנה אמיתית באותו יום, מגדיר אותו כ"עוד יום בינואר".

הדמוקרטים כמובן אינם מפחיתים בחומרת האירועים, אבל הם חלוקים בשאלה כיצד לדבר על 6 בינואר לקראת בחירות האמצע, כאשר הרוב המצומצם שלהם בשני בתי הקונגרס עומד בסכנה. נכון לעכשיו אין סימנים לכך שהאירועים מתמרצים את הבסיס הדמוקרטי לקראת הבחירות, כפי שעשה למשל המצעד הגזעני בשרלוטסוויל לקראת בחירות 2018. פעילים במפלגה מסבירים, כי 6 בינואר אינו נושא שיחה מרכזי כמו הקורונה והכלכלה, והשאלה היא האם יצליחו להביא את האירועים לקדמת הבמה לקראת חודש נובמבר.