היחס כלפי אירופה: הערצה, דאגה ותסכול

החשש התגבר בשל הלאומנות הכלכלית האמריקנית, העלולה להוביל לסובסידיות ופרוטקציוניזם בצידו המערבי של האוקיינוס האטלנטי. חבילת הענק של ממשל ביידן לאנרגיה ולבריאות כוללת 500 מיליארד דולר לענפי האנרגיה, התעשיה והתחבורה – הכוללים דרישות של "תוצרת ארה"ב". אקונומיסט מעיר, כי במובנים רבים – זהו העתק של המדיניות הסינית. וכך, כאשר שני עמודי התווך האחרים של הכלכלה העולמית הופכים לפרוטקציוניסטים, אירופה – הדבקה בכללי הסחר החופשי של ארגון הסחר העולמית – נראית פראיירית. חברות אירופיות גדולות כבר דורשות לקבל סובסידיות דומות.

אובדן השקעות גורם לאירופה להיות ענייה יותר וליצור תחושה של משק בשקיעה. בהשוואה לתוצר שלפני הקורונה, ביצועיה של אירופה הם הגרועים ביותר מבין הגושים העולמיים. 14 בלבד מבין 100 החברות הגדולות בעולם (בשווי שוק) הן אירופיות. הפוליטיקאים עלולים להתפתות ולהעניק סובסידיות לחברות מקומיות; הנשיא עמנואל מקרון מכנה זאת "התעוררות אירופית".

מגמת הסבסוד מגבירה את המתחים בין אירופה לארה"ב. הסיוע האמריקני הצבאי והכספי לאוקראינה גדול בהרבה מזה האירופי, וכאשר על ארה"ב להקדיש יותר תשומת לב ומשאבים לסין – גובר בוושינגטון הכעס על כך שהאירופים אינם משלמים בעד בטחונם. רוב חברות נאט"ו אינן עומדות ביעד של הוצאת 2% מהתמ"ג על ביטחון, והאיחוד האירופי הפגין תמימות מדהימה כלפי התוקפנות הרוסית. ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג יאהבו מאוד לראות את המתחים הללו מחמירים.

כדי למנוע מגמה מסוכנת זו, ארה"ב חייבת לראות את התמונה הגדולה יותר – טוען אקונומיסט. המטרה הכלכלית המרכזית שלו היא למנוע מסין לשלוט בענפים חיוניים. לכן, אין לארה"ב עניין אסטרטגי בפגיעה בהשקעות באירופה. מוטב שהיא תאפשר לחברות אירופיות ליהנות ממענקי האנרגיה שלה ותהדק עוד יותר את שוקי האנרגיה משני צידי האטלנטי.

במקביל, על אירופה להגן על כלכלתה מפני הנזקים של משבר האנרגיה. תוכניות שמטרתן הנכונה היא להעניק סובסידיות למשקי הבית ולמגזר העסקי בצריכת האנרגיה הבסיסית, צריכות גם לעודד התייעלות וחיסכון באמצעות גביית מחירים גבוהים יותר על צריכה גבוהה יותר. כדי להוזיל את האנרגיה בטווח הארוך, על אירופה להאיץ את המעבר לאנרגיה ירוקה תוך שמירת השוק פתוח לתחרות. עליה גם להתאים את עצמה למציאות הביטחונית החדשה: להשקיע יותר כדי להקל את הנטל מעל ארה"ב ולאפשר לה להתמקד באיום הסיני.

לצד הערצה ודאגה, היחסים הטרנס-אטלנטיים מאופיינים גם בתסכול. ארה"ב מעוצבנת על המבנה הכלכלי הכושל של אירופה ועל חוסר יכולתה להגן על עצמה; אירופה זועמת על הפופוליזם הכלכלי האמריקני. אך כשם שאסור לאפשר למלחמה לפלג את אירופה, כך גם חיוני שהברית הדמוקרטית החזקה ביותר בהיסטוריה תסתגל לשינויים ותמשיך להתקיים.