האקלים הפך לחלק ממלחמת התרבות בארה"ב

פעם היה קל להבין את מכחישי שינויי האקלים: כמעט תמיד עמדו מאחוריהם בעלי אינטרסים בדלקים המאובנים. אלו היו זמנים פשוטים יותר וישרים יותר; "אני מתגעגע אליהם", כותב פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס. תאוות בצע עודנה רכיב משמעותי באנטי-סביבתיות, אך ההכחשה הפכה להיות גם חזית במלחמות תרבות. בימין יש הדוחים את המדע שבבסיס המשבר משום שהם ככלל לא אוהבים מדע, ומתנגדים להפחתת הפליטות כי ככלל הם מתנגדים לכל דבר שהליברלים תומכים בו.

ההיבט התרבותי של טיעוני האקלים צץ ברגע הגרוע ביותר האפשרי, בו הן הסכנות של גזי החממה והן הדרך להיאבק בהן מעולם לא היו ברורות יותר. אזהרות המדענים מתממשות לנגד עינינו: יולי היה החודש המתועד החם ביותר בהיסטוריה, עם גלי חום הרסניים במקומות רבים בכדור-הארץ. במקביל, התקדמות טכנולוגית באנרגיה הנקייה מאפשרות קיצוץ משמעותי בפליטות, עם מחיר נמוך או אף ללא מחיר בכלל במונחים של צמיחה כלכלית ואיכות חיים.

בשנת 2009 נכשלו הדמוקרטים בנסיונם לנקוט פעולות משמעותיות בתחום האקלים, כאשר התמקדו בעיקר בחלק של המקל. בשנת 2022 הצליח ממשל ביידן להעביר חוק אקלים מקיף המורכב כמעט כולו מן הגזר. תודות למהפכה בטכנולוגיית האנרגיה הנקייה, הגישה הזאת תוביל להפחתה משמעותית בפליטות.

אבל לא אם זה תלוי ברפובליקנים, מאשים קרוגמן. Heritage Foundation עובדת על "פרויקט 2025" שכנראה יקבע את סדר היום אם הרפובליקנים יזכו בבית הלבן בשנה הבאה. כפי שדיווח הטיימס, תוכנית זו קוראת לבטל כמעט את כל תוכניות האנרגיה הנקייה בממשל ולעודד את השימוש בדלקים מאובנים. נראה שמאחורי הרעיונות ההרסניים הללו עומדים החשודים הרגילים: צוותי חשיבה הממומנים בידי יצרני הנפט והפחם, המנהלים מזה שנים מסע צלב נגד צעדים בתחום האקלים. אבל הכוח הפוליטי שמאחורי הקלעים קשור לאופן בו המדע בכלל ובתחום האקלים בפרט הפך לחזית במלחמת התרבות.

עד אמצע העשור הראשון של המאה הנוכחית, לדמוקרטים ולרפובליקנים הייתה מידה דומה של אמון בקהילה המדעית, אבל מאז הוא זינק אצל הראשונים, צנח אצל האחרונים והפער עומד כיום על 30 נקודות. הוא בא לידי ביטוי בולט ביחס לחיסוני הקורונה: הם ניתנו חינם, לא הייתה בעיה כספית לקבל אותם, אבל הרפובליקנים התחסנו הרבה פחות מהדמוקרטים וסבלו מתמותה עודפת גבוהה בהרבה.

קרוגמן מסכים עם בעל הטור דייוויד ברוקס, האומר שעמדתם של רפובליקנים רבים בתחום האקלים נובעת מהרצון "להעליב את האליטות". ראו את ההיסטריה סביב האסדרה האפשרית של כיריים גז [טענה חסרת בסיס של הרפובליקנים לפיה הממשל עומד לאסור את השימוש בהם]: "האליטות רוצות שתבשלו על חשמל, אבל גברים אמיתיים מבשלים על גז".

קרוגמן אומר שהוא מודאג מאוד מכך שמלחמת האקלים הפכה לחלק ממלחמת התרבות. בעלי אינטרסים יכולים לגרום נזק רב, אבל אפשר לקנות אותם או להציב מולם בעלי אינטרסים מנוגדים. חלק חשוב בתוכנית ביידן היא הרעיון שהשקעות באנרגיה נקייה יעניקו לעסקים וקהילות רבים נתח במעבר הירוק המתמשך. אבל הכלים הללו לא ישכנעו את מי שמאמינים שאנרגיה ירוקה היא מזימה נגד אורח החיים האמריקני. וכך מלחמת התרבות הפכה לבעיה קשה בתחום האקלים – בעיה שממש ממש לא צריך אותה כעת.